פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנה:א

סמוך עמ״א עב״י שהאריך והנה לכתחלה עיקר לשאוב בין השמשות דהיינו לאחר סוף שקיעה ושיעור ביה״ש מבואר בסי׳ רס״א ס״ב וכפי מה שביאר המנחת כהן בספר מבוא השמש מאמר שני פרק שני דף ל״ב ב׳ דמתחילת השקיעה עד צ״ה הוא שעה וחומש שעה ומסוף השקיעה עד צאת הכוכבים הוא רביעי שעה פחות חלק א׳ מארבעים בשעה וכמ״ש במ״א מזה שהוא לערך י״ג מנוטי״ן וחצי שיעור ביה״ש. ובאותו חלק ביה״ש מצוה לשאוב והטעם כי בלילה הולכת החמה תחת הקרקע ומחמם המים של מעיינות כדעת חכמי א״ה פסחים צ״ד ב׳ הלכך אין מתקררים עד שיהיו מחוברים ביום יב״ש בקרקע והקרקע מצננת המים ושואב ביה״ש וכבר נתקררו מרתיחת הלילה שאמש שהיו ביום יב״ש בקרקע מחוברין ואפ״ה צריך עוד יב״ש בתלוש דנהי שנתקררו מתחת מקרירות הקרקע היה מכה השמש מלמעלה ונתחממו קצת לכן בעינן יב״ש בתלוש או לחוש לדעת רש״י פסחים מ״ב א׳ ובעינן יב״ש בתלוש אלא שא״א לצמצם כ״כ מש״ה נוהגין לשאוב סמוך לביה״ש דהיינו בזמן השקיעה (שהיא כדי שעה ורביע קודם צ״ה) ומ״ש שלא לשאוב ביום דאסיר לדעת רא״ם הוא ר׳ אליה מזרחי וכ״ש שלא לאחר לשאוב בלילה דבהא כ״ע מודו. והוא לאו דוקא אלא הב״י מודה דלר״א ממי״ץ אסור אם נשאב בלילה. ומ״ש כ׳ הב״י דאם שאבן אחר תחלת הלילה אסור לעולם זה לפירוש השני שפירש הב״י לר״א ממי״ץ דלפירוש הא׳ סובר הב״י אליביה דר״א ממי״ץ דאם שאבן אחר תחלת הלילה יש תקנה אם מלינן עוד לילה ומ״ש עכ״ל ד״מ הנה ממלת שא״א לכוין ביה״ש עד סוף הוא לשון ד״מ וממלת דמן הדין עד מלת מהרי״ל אינו לשון ד״מ ומלת כול״י עלמא ליתא שם כמש״ל דלרש״י שרי אף נשאב בלילה כל ששהה יב״ש בתלוש עמ״ש בט״ז א׳:

ודע דהמחבר שכתב מבע״י או בין השמשות סובר דאף באמצע יום שפיר דמי ודוקא שלא לאחר בלילה והר״ב שהגיה סמוך לביה״ש כו׳ דפליג עליה וכתב בד״מ דלרא״מ אין נכון היינו לר״א ממי״ץ וכמ״ש הר״א מזרחי ז״ל ומ״ש סמוך ולא כתב וי״א דאין מבואר בהמחבר בפירוש ההיפוך שי״ל מבע״י היינו בזמן השקיעה קאמר ומשום דלא נתנה תורה למלאכי השרת וא״א לכוין כו׳ ומש״ה לא כתב וי״א וע׳ נ״ץ ולמ״ש מיושב. עוד מבואר מהמחבר דאף אם שאבן ביה״ש צריך שיהיו תלושים שיעור כ״ל הלילה וזה מבואר ממ״ש עד שיעבור הלילה כול״ה והוא דעת ר״י בר נתן הובא בב״י וכמ״ש הפר״ח כאן וזה אמת ויציב דהשתא אין המים מצטננים עד שישאבו ביה״ש אי מבע״י להמחבר ויהיו בתלוש שיעור כל הלילה ואף ארוכה יותר אסור עד אור הבוקר שמא סוף הלילה גורם הצינון נמצא ראוי לשאוב ביה״ש או בזמן השקיעה ומלינן יב״ש ואם הלילה ארוכה יותר מיב״ש צריך להמתין ג״כ עד אור היום וכאמור וקצרה צריך להמתין יב״ש עכ״פ. ומ״ש הפר״ח לריב״ן אין להקפיד אם נשאם בלילה ואם נשאבו בלילה מלינן עוד לילה וסיים וזה דעת המחבר קשה דמשמע דהשאיבה ביה״ש או מבע״י להמחבר אבל בלילה אין תקנה עט״ז א׳: