פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנב:ג

אך עמ״א ועט״ז והפר״ח האריך יע״ש והנה הר״ב הבין לכאורה מהמחבר כי קודם זמן איסור א״צ להזהר ורשאי להגעיל בכ״ר אף באין מעלה רתיחה ואף הכלי ב״י ואץ ששים נגדו דאת״ל שפלטו וחוזרים בולעים הוי כמו נ״ט להיתרא הא לאחר זמן איסורו אסור להגעיל באין מעלה רתיחה בב״י ואין ששים דחוזרין ובולעין הא בעודם מעלים רתיחה טבע המים דאין פולטין מה שבלעו ועתוס׳ חולין ק״ח ב׳ ד״ה שנפל וכדומה לזה יע״ש וע״ז כתב הר״ב דרבים חולקים דאף קודם איסורו בעינן מעלה רתיחה ככ״פ. ואמנם המחבר כוונתו קודם איסורו אם הגעיל ברותחין אף הניחם ונחו שם ברתיחתן אין חשש דא״נ בלעו הוי נ״ט בר נ״ט כו׳ ועפר״ח ובט״ז ג׳ אי״ה יבואר דאם מכניס כלים בעודם נחים מרתיחה ומרתיחן אח״כ יראה דשפיר דמי ושם אבאר זה. והנה אם הגעיל כלים שתשמישן על האש בכ״ר על האש ולא היו מעלים רתיחות משמע מהר״ב דאין כלום אף דיעבד אע״פ שכתב יש ליזהר ועד״מ ועא״ר אות ה׳ דיעבד נמי לא דלא כנראה מתשובת רש״ל סי׳ כ״ו יע״ש ובתה״ד קל״א אי לא נזהר הפסיד י״ל צורך להגעיל שנית הא שימש אח״כ דיעבד י״ל המאכל מותר ובפסקים ק״ן איכא למימר יע״ש ובהר״מם ז״ל ה׳ מעה״ק פרק ח׳ הלכה י״א מריקה בחמין ושטיפה בצונן השפוד ואסכלה מגעילן במים חמין על האש ואח״כ מדיחן יש כדמות ראיה דכ״ר ששימשו ע״ג אש די בתוחב לכ״ר אפשר אף בהוסר מאש ויס״ב ושפוד ששימשו ע״י אור בלא משקה והתירא בלע בעינן ע״ג אש ע״י מים ומעלין רתיחות באפשר והוכחה לזה לפי גירסתו במשנה זבחים צ״ו מריקה בחמין השפוד מגעילן במים חמין ושינה ומריקה להגעלה כאמור ועתוס׳ זבחים שם. ואני העני התבוננתי שם בפירוש המשניות ראיתי כי י״ל דעל מ״ש תבושל בו ישבר לעירה ובכ״ג ומור״ק ושוטף ומרק ענין לטוש וזכוך שפשוף והיינו כשבלע ע״י עירוי די לשפוך בפנים חמין יס״ב שהוסר מאש ולזכך כדי קליפה ומה שנדבק בפנים בעין ונקרא כבו״ס המופלג (מ״ש כמריקת הכוס שא״צ להסיר הרושם נראה כט״ז תנ״א אות ו׳) ואמנם בשפוד וה״ה שימשו בכ״ר על האש אחר הגעלה כי נפלט הבלוע מה שבלוע בכל דופן הכלי דוק שם אין מקומו פה וא״כ בה״מ כה״ג אין בידי לאסור ולא להתיר ועתי״ט שם ואי״ה בט״ז יבואר עוד בזה: