פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:לח

בסכין עמ״א ובח״י מ״ב לאחר נתינה במים בטל חורפייהו אבל לאחר שנכבשו כמה ימים במים נעשו חריפים ועא״ר וע׳ אות ל״ג. ומ״ש דנעשו כולם חמץ אף דנגד הסכין משערין דעדיין כולו היתר והטור בי״ד ק״ו פוסק דאותה חתיכה ג״כ מותרת וכ״כ המחבר בצ״ב ס״ד וגם הטור סובר דאין חנ״נ בשאר איסורין (מיהו אנן קיי״ל חנ״נ בשאר איסורין וגם אין חתיכה פולטת לגמרי עי״ד צ״ב וק״ו) מ״מ זה בבישול שמעלה רתיחות לא בכבוש מ״ד הגעלה בעינן ג״כ מעלה רתיחות ולא מהני כ״ר לחוד. ומ״ש מדין חוזר וניער ע׳ אות ז׳ וי״ג לענין טעם. והש״ך בי״ד צ״ו אות ך׳ מי לימוני״ש יע״ש הביא הא דזיתים. ומ״ש המ״א מקי״א ס״ז שתיהן מצטרפות לבטל כו׳ דשתיהן בגדר הספק וכאן לא אמרינן דכל הזיתים בגדר הספק ודמיא לחתיכה שנפלה לכמה קדירות בזא״ז דודאי אין לה אלא פליטה אחת ול״מ למ״ד דבשאר איסורים אין חנ״נ ואף למ״ד דחנ״נ היכא דמבלע בלע ולא פלט כבסי׳ צ״ב בי״ד אפ״ה צריך ששים בכל קדירה נגד כל החתיכה ולא אמרינן דכולם בגדר הספק ויצטרפו כולם ומשמע אף באיסור דרבנן אפ״ה בעי בכל קדירה ששים בפ״ע ומשום דנולד הספק בכל א׳ בפ״ע משא״כ בקי״א שם ועדיין צ״ע. ושם כתבנו דזה דוקא באיסור דרבנן שתיהן מצטרפין ומי הזיתים מותרים היינו כשסיננם מהזיתים. והנך רואה מדכתב דל״ד לאות כ״ד דלא הוי נ״ט בר נ״ט ואי סינן קודם ה׳ בע״פ פשיטא דאין לדמות להתם דטעם ב׳ יש בו עדיין כו׳ ש״מ לכאורה אף סינן קודם הלילה לא אמרי׳ כבר חנ״נ בזיתים דאין בהם ששים נגד הסכין דמשום לתא דבב״ח קאתינן ול״ד להתם דכאן בתחלת הבלע היתר היה וכ״ש למ״ד בכבוש בה״מ לא נ״נ ומיהו אם בתוך הפסח ודאי המי זיתים אסורים:

ואם נתבשלו הזיתים עמ״א כוונתו למ״ש מור״מ מלובלין ז״ל בתשובה סי׳ כ״א הביאו הט״ז בי״ד צ״ו אות ה׳ בצלים בסכין חולבת כל שיש ס׳ נגד הסכין אף הבצלים מותרים ועמ״ש בפריי שם הואיל והיתרא בלע מקילין ה״ה כאן ומ״מ החמיר באכילה דמשהו נשאר ואף דבטל מ״מ י״א דחוזר וניער כ״ש כה״ג וצ״ע קצת. ותראה דמחלוקת חוזר וניער מידי ספק לא נפיק ואם יש עוד חומרא מצטרפין אף בדרבנן וממ״ש באות ז׳ וי״ג דטעם לכ״ע אין חוזר וניער היינו לכ״ע ב׳ דיעות שהביא הש״ע שם הא י״א אף בטעם חוזר וניער כדמוכח בתנ״א במ״א נ״א ואי״ה בט״ז אות י״ד יבואר עוד בזה: