פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמד:ט

סעודת עמ״א וברמ״ט ג׳ ובפריי שם וז״ל הירושלמי כתובות בהלכה א׳ על ברייתא שאין נושאין נשים בע״ש מפני כבוד שבת. ר׳ בא בר כהן אמר קומי ר׳ יוסי ור׳ אחא בשם ר׳ יעקב בר אידי אסור לאדם לישא אשה בע״ש הדא אמר לעשות סעודת אירוסין הא לארוס יארוס. ובתענית כ״א ה״א אסור לארס כו׳ והקשה המ״א איך פסק ברמ״ט דסעודת אירוסין אסור בע״ש כירושלמי ובבלי כתובות ה׳ א׳ פוסק דמותר לישא בע״ש וכ״ה באה״ע סי׳ ס״ד ס״ג גם על הירושלמי קשה נהי דפוסק כברייתא שאין נושאין בע״ש מפני כבוד השבת איך פוסק נגד המשנה פסחים מ״ט ע״כ פי׳ לארס אסור פי׳ סעודת אירוסין והקידושין היו ביום אתמול דאין זמנה קבוע הא לארס בע״ש שרי שמא יקדמנו אחר דאף בט״ב אמר שם דשרי וממילא מותר הסעודה בע״ש דהוי זמנה קבוע כברית מילה ופדיון הבן וסעודת נישואין אסור דלא הוי זמנה קבוע דאפשר לישא ביום אחר שכבר קידשה. וממילא לדידן שמקדשין ביום נישואין שרי בע״ש לישא וסעודה בע״ש דזמנה קבוע ועב״ש שם ה׳. ומשמע מכאן דע״פ שוה לע״ש בזה הא שאר עי״ט אין בכלל זה ומותר לעשות סעודת אירוסין קודם מנחה קטנה ועסי׳ תקמ״ו ואי״ה יבואר שם לאחר מנחה. ועי׳ פני משה כתובות בתוס׳ ד״ה לעשות דע״פ חמור מע״ש למנחה קטנה ושחרית ע״פ קיל מע״ש והמ״א לא ניחא ליה בכך ועמ״א רמ״ט ג׳ ופריי שם תקמ״ו ב׳ וד׳ סעודת אירוסין בחה״מ אסור משמע אף שאירס כבר בשעת אירוסין האירוסין בסעודה ועיקרה איסור הסעודה ואף אירס מקודם וע״ש אות ד׳ דמה״ט אין נושאין בעי״ט. והנה המשנה דפסחים מ״ט א׳ י״ל בחה״מ ומבטלו בלבו פירשתי שם ועי״ל דבנוקשה מיירי לפירש״י בריש אלו עוברין ולמ״ד נוקשה שרי בהנאה כחזקיה עתוס׳ פסחים פ׳ כ״ש כ״ג ב׳ ד״ה מאי בינייהו אלא דא״כ איך מבטלו בלבו כקושיית הר״ן ז״ל ריש פסחים ועי׳ אות י״א ולזה נאמר שיש חמץ נוקשה הכסיפו פניו ואם ישאר יחמיץ ויעבור ב״י מבטלו קודם חמץ גמור ושרי בהנאה ומיהו אנן פסקינן נוקשה אסור באכילה והנאה מדרבנן:

ומ״ש המ״א סבלונות סעודה שנייה דלא כב״י פירשתיו בט״ז ח׳ כפירש״י ד״ה שנייה כן הוא דרך החתנים יע״ש וכוונתו דאמר השתא דאמר ר״ח מחלוקת בשניה היינו הך ברייתא דאירוסין וסבלונות אלא דהמקשה לא הוי ידע מברייתא שלא היתה שנוייה בבה״מ ברבים ומדר״ח ידע איך אמר ר״ח שניה ויש לטעות שניה של אירוסין בלא סבלונות לכך פירש״י דרכן היה שלא לאכול כ״א ב״ס א׳ אירוסין וא׳ סבלונות. והטור נקיט תרתי סעודה ראשונה של אירוסין לאפוקי שניה של אירוסין וסבלונות לא שניה אפילו תהיה שלישית ויותר כל שיש סבלונות מצוה הוי. ור׳ יוחנן דמוקי כר׳ יוסי דמשמע ליה אירוסין דמתני׳ אף סבלונות בכלל ועי׳ רא״ש הרב הברצלוגי פסק כר׳ יוסי ואירוסין דמתני׳ שתיהן בכלי אע״ג דבלא״ה ר״י ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי דל״ת במשנה אירוסין לבד גם ר״ח אמר אבל הראשונה ד״ה לכאורה ר״ל הלכה כר׳ יהודה לז״א לשתיהן בכלל בברייתא סעודת אירוסין רשות מצוה ור״ח קמ״ל דל״ת אירוסין רק סעודה א׳ וברייתא שניה אני לא שמעתי אלא אירוסין כלומר גם בזה אני חולק וסבלונות לא שמעתי מעשים אדם כו׳ קמ״ל. וי״ל סבלונות איך נכלל במשנה ע״פ דלאו זמנה אסור בע״פ כמ״ש המ״א מקודם רק אירוסין זמנה והיה לשלוח סבלונות מקודם כמו נישואין ורש״י שכתב כן דרכם י״ל מדתנן סעודת אירוסין סתמא והא איכא למטעי סעודה שניה אחר אירוסין לז״א דכך דרכם רק ב׳ סעודות אירוסין וסבלונות והבן ומ״ש סבלונות זמן רב הא סעודת שידוכין לא הוי מצוה עמ״ש בט״ז ח׳: