פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמד:יא

יבטלו עמ״א בדפוס ציינו על מנהר וט״ס וצ״ל על ואם לאו יבטלנו בלבו כו׳ וכ״מ ברמב״ם פ״ג ה״ט מי שיצא קודם הביעור הא לאחר הביעור שא״א בביטול חוזר דאע״ג עד הלילה לית כ״א עשה וליתי עשה דמילה כרת וידחה לעשה דתשביחו דכל שעה עובר. ומ״ש ואינך משמע נמי פסח אע״ג דפסח בלא״ה אסור שוחט על החמץ בל״ת פסחים ס״ד י״ל עשה דכרת דוחה לעשה ול״ת זבחים ל״ג תוס׳ ד״ה לענין מלקות או כמ״ש התוס׳ פסחים ס״ג ב׳ ד״ה או דהשוחט חייב כשיש לא׳ מחבורה וכאן השוחט ידחה עשה דפסח לל״ת היכא דא״א בענין אחר דרחמנא אמר לא תשחט היכא דאפשר והפסח כשר כמ״ש התוס׳ ד״ה השוחט וחטא בשביל שיזכה ל״ש כאן כמו מחוסר כיפורים שם נ״ט ובעל החמץ יבוא עשה וידחה עשה אי לר״ל דאין עובר כ״א בעזרה לז״א דעובר כל שעה ועיין באבן העוזר. ומ״ש דמ״מ דוחה בפסח עשה ול״ת וראיה מברכות י״ט ב׳ דמ״מ דוחה לכמה עשין ול״ת בשוא״ת וי״ל דב״י חמיר טפי ובכל שעה עובר ועא״ר ח׳. ועי׳ שבת קל״ב ב׳ ד״ה האי ובר״מ ה׳ ט״צ ובס׳ ש״ה כתבנו מזה. ועסי׳ תמ״ו במ״א ב׳ דכשדעתו לבערו אין עובר ופסחים כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי וצ״ע ועפר״ח ז׳ ביש שהות אפי׳ ספק חמץ חוזר. עוד כתב לאחר זמן איסורו אפי׳ בספק צריך לחזור וזה צ״ע ומכ״ש למ״ש התוס׳ כשדעתו וכו׳ וצ״ע: