פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מד:ה

בנרתקן ע׳ מ״א עב״י בשם העיטור משמע אפי׳ בידו בלא נרתיק רק אוחזן בגלוי אסור להפיח בהם וכדמות ראיה מסי׳ מ״ג דכר״ע קיי״ל שם דנפנה צריך בגדו וידו (ולאו משום כניסה דלא כרבינו האי) אלא משום גנאי שיפנה ותפילין בידו בלא בגד ה״ה י״ל הפחה נמי אסור כה״ג אבל הר״מ ז״ל א״א לפרש כן דאל״כ לוקי תלתא ברייתות בסוכה כ״ו א׳ בחדא גוונא דנקיט בידיה הא דקבע שרי בנרתקן והא דקבע אסור בלא נרתק שמא יפיח ועראי שרי בכרוכין בידו והא דעראי אסור באוחזן שמא יפלו אלא ש״מ אף בלא נרתק בידו לא חיישינן להפחה כל שאין לובש בהן ובהכרח מחלק בין מנחי ברישיה או בידיה (ואע״ג דמצי לומר לא קבע ועראי באוחזן וקבע ועראי בכרוכין ועראי שרי ולא קבע ברישיה ובסודר כיון דלאו בחד גוונא אמר חדא מינייהו משא״כ להעיטור) ומש״ה הר״ב בהג״ה בשיטת המחבר שהוא שיטת הר״מ ז״ל קאי השמיט הך דעיטור רק החילוק הוא בנרתקן בידו באוחזן שרי דלא חיישינן שמא יפלו דבנרתק אין חשש. ומה שהראה מקום לסי׳ מ״ג באות י״ד דלבה״כ שבבית אפי׳ בנרתקן אסור. וכתב בשנפלו בנרתקן לארץ א״צ להתענות ומבואר הוא בכאן אבל בס״ת אפי׳ נפלה בנרתקן צריך להתענות ואי״ה יבואר עוד בהלכו׳ ס״ת כאן: