פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מד:ג

שינת עראי עמ״א הם דברי הכ״מ פ״ז מתפילין ב׳ תירוצים או דרבי יוחנן חולק עם רמי בר יחזקאל ואין שיעור מאה אמה רק מסתמא ראשו בברכיו לא אתי לידי קבע והתי׳ השני דא ודא אחת הוא ולפ״ז אם רואין שישן יותר מק״א צריכין להקיצו. ואגב אזכיר דברי הלבוש ז״ל. כי צריך התבוננות בדבריו כמו שאגיד:

הנה בהא דפריס סודרא עלייהו יש בו ג׳ פירושים לפירוש הר״מ ז״ל א׳ פי׳ הכ״מ פ״ד מתפילין הט״ו דתרווייהו בעינן ראשו בין ברכיו שלא ירדם (דלא כרש״י סוכה כ״ו א׳ ד״ה רבא אמר לשמא ירדם לא חיישי׳) ובעינן פריסת סודר כשהן בראשו דישכח שיש עליו תפילין ויפיח (דאפי׳ בער לגמרי אי לאו דאסור להסיח דעת משא״כ בישן עראי שכח מתפילין) ובעינן סודר וזכור הוא שיש תפילין עליו ולא יפיח יע״ש. וא״ש טובא לשון הר״מ ז״ל שם בהט״ז וז״ל תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהם לפיכך אסור לישן בהם עראי אלא מניח סודר כו׳ וכיצד עושה ראשו בברכיו כו׳ ומלת לפיכך קשה אלא עראי אסור שישכח שתפילין עליו וצריך סודר שיזכור תפילין עליו ומ״מ גם ראשו בברכיו דאל״כ שמא ירדם. אבל הב״ח סובר פריסת סודר מהני שלא ירדם בקבע שע״י סודר דכיר שתפילין עליו ויזהר מלישן קבע ולפ״ז בהכרח דבר״מ וכיצד הוא עושה מניח ראשו בברכיו וי״ו הפירוש הוא ופריס סודר או ראשו בברכיו סגי ודוחק הוא וגם על הטור קשה למה לא הזכיר תקנה ראשו בברכיו אבל להכ״מ א״ש טובא כי הר״מ סובר תרתי בעינן והטור סובר בזה כרש״י דרבא חולק ארבי יוחנן בתרתי בסודר בברכיו אסור ובתפילין א״צ בברכיו דלשמא ירדם לא חיישינן ופריס סודר שלא ישכח שתפילין עליו ויפיח אבל הדרישה ולבוש מפרשים דגנאי לישן בתפילין אפי׳ עראי ובפריסת סודר אין גנאי וסובר הלבוש מחד מהני או סודר או ברכיו כו׳ וצ״ע דמה מהני בברכיו דמ״מ שינה גנאי הוא ויש ליישב ועמ״ש בט״ז מזה אי״ה ברש״י ותוס׳ סוכה כ״ו ד״ה אבל יע״ש: