פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלה:א

בתוך עמ״א מ״ש מתחלת ו׳ וכ״כ סמ״ג וגם מ״ש מחזיר לשורפו כו׳ צריך התבוננות הנה במשנה י׳ ב׳ ג׳ פירושים רש״י פי׳ תוך המועד ו׳ ותוס׳ ד״ה ואם פירשו תוך המועד מתחלת ז׳ עד סוף הפסח (אולי מז׳ מועד י״ט שחיטת הפסח עי׳ ר״פ מקום שנהגו ואך ביום הראשון כו׳) והרי״ף והרא״ש פירשו תוך המועד פסח ולאחר המועד לאחר הפסח ועי׳ בהרע״ב ואולם בסמ״ג עשין ל״ט קי״ז ג׳ מבואר תוך המועד מו׳ עד אחר הרגל מתחלת ו׳ וגורס במשנה וחכ״א לא בדק שחרית יבדוק בתוך המועד זמן ביעור מו׳ עד אחר הרגל ושינו חכמים בלשונם דכל ימי המועד שעת ביעור הוא שלא יראה חמץ. ולכאורה בתוס׳ שלפנינו ט״ס ז׳ וצ״ל ו׳ והסמ״ג הביא כן בשם ר״י בעל התוס׳ והם דברי המ״א כאן ועט״ז ס״ס מזה. ומ״ש המ״א אפי׳ ביטל וכופה כלי ובלא ביטל בי״ט בתמ״ו ב׳ הביא מחלוקת אי מבערו מיד או לאו יע״ש ועא״ר בזה. ועב״ח ופר״ח כתבו בחה״מ ודאי בודק לכ״ע אף שביטל וראיה מחמץ לאחר הפסח ואף שי״ל תוך הפסח כשביטל לא יבדוק דילמא ימצא ודעתיה עלויה ועובר ב״י אלא דא״כ באין בשלו ועובר ב״י מ״ט דר״י וע״ב בביטל או בא״י אין עובר ה״ה ביטול. ומ״ש דמחזיר לשורפו כו׳ תוס׳ הוא גמרא ערוכה י״א א׳ אלא אף לתוס׳ דבי״ט כופה כלי מ״מ בודק כדי לשורפו בחה״מ לא חיישינן ואף ביום ח׳ בודק וכופה כלי ועסי׳ תמ״ו:

מריש הוה קשיא לי הא דפריך פסחים ט׳ ב׳ ולא חיישינן כו׳ התם הפירוש מה שמשייר בבדיקתו בי״ט לחה״מ כו׳ דחד ספק בד״ת דאין לבטלו אז משא״כ בי״ד ל״ח דהוי דרבנן דבטלו וע׳ עולת שבת תל״ד הביאותיו שם ותבלין לזה מדתנן כאן מה שמשייר לא בריש פירקין ע׳ פי׳ המשנה. כיון דשמענא למ״ש מהרש״א ז״ל דא״כ מ״ט דר״י דפליג ניחא לי וממ״נ אי חמץ שא״י ד״ת מ״ט דר״י דפליג ואמר אף בחה״מ לא יבדוק אי שא״י דרבנן א״כ הכא והכא דרבנן הוי וכאמור ומ״מ קשה דאין חוששין דלאח״כ מבטל ליה ומה שמשייר יניח בצינעא שזה לא ביטל וחוזר וזוכה ומשמע מדין הש״ס אין עיקר לביטול היום והרא״ש הוא דכתב וטו״ב כו׳:

עי׳ תוס׳ י׳ ב׳ ד״ה ואם וי״ב ב׳ ד״ה אימתי וד׳ ב׳ ד״ה מדאורייתא וד״ה וכתיב י״ל רש״י לשיטתיה שפיר אר״י שעת הביעור כמבער בשריפה מן העולם בו׳ וחכמים תשביתו בכ״ד רק מועדן הקבוע מ״ה א״כ חמץ כו׳ והבן ואין להאריך וע׳ ר״פ תפלת השחר: