פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלג:יב

בא עמ״א מלת כב״ר וכ״כ באות ט״ו כפירש״י פי׳ א׳ יודה על כוונה אחת כמו שאגיד כי הב״ח ז״ל פי׳ דרש״י שכתב כבר בס״ד אבל במסקנא חיישינן אחר שישלים בדיקה יאבד לו מחט ויחפש א״כ הקשה שפיר ה״ה חור אבל המ״א סובר כרש״ל אף במסקנא שנאבד כבר דאל״כ אין היזק בא ע״י מצוה שאם לא בדק לא נאבד אח״כ כאן המחט לכן תירץ מה״ת לחפש עתה אחר מחט שאבד כבר ויכול לחפש ביום וי״ל ביממא משמש דברים גדולים משא״כ חיפוש במחט. ומ״ש על ע״ש אומר אני העני להציל למאורן של ישראל מהשגת אדונינו המ״א ז״ל דודאי אף חור שלא שימש ישראל כלל ראוי לבדוק דעכו״ם שימש בו חמץ ושמא נתגלגל או בכותל שאין עב פשיטא דראוי לבדוק שמא יש חמץ ואתי למיכל מיניה בפסח ביממא כו׳ ופסחים דפריך כי אישתמש היינו דלת״ק מבטל השאר ע״כ שימש ישראל דאיסורא לא ניחא ליה דליקני כלל אבל לדינא אף דלא שימש ישראל כלל שם א״צ בדיקה דהשתא ל״ש שמא יחפש מחט שנאבד בנר כפירש״י אף במסקנא כמ״ש המ״א גופא כאן וט״ו דהא לא שימש כבר ומש״ה משני ברי היזק עקרב לא ברי. ונ״מ טובא דלהב״ח בודאי חמץ בגל אי ליכא מרא מחייבין להכניס ידו דבחור בודאי היה צריך לבדוק בלילה לאור הנר אי לאו ברי היזקא ולע״ש אינו כן בבטלו. ואפשר אף בלא בטלו ספק פ״ג ועמ״ש אי״ה באות י״ז יבואר עוד בזה. ומ״ש כ״מ מרש״י עיין בנהר שלום ממ״ש בודק למראה עיניו: