פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מג:ט

ה״א עמ״א. מ״ש ממרחץ י״ל דש״ר בגלוי אסור אבל ש״י מכוסה שרי באפשר במרחץ ומש״ה מיבעיא לן לבה״כ קבוע להשתין היינו בשל יד כאמור דלא כרש״י שפירש כשהן בראשן דרש״י לשיטתיה דכניסה אסור כמש״ל וכרב האי א״כ בראשן נמי יצויר האיבעיא משא״כ לרא״ש דכניסה שרי מיתוקם איבעיא בש״י ומ״ש דלכ״ע אסור הכניסה רק מיבעיא להשתין דה״א דקיל דחיי נפש הוא וסכנה לשהות (דהתירו להטיל מים בפני רבים) ה״א דשרי מיד בלא שישהה לחלוץ ופשיט דאסור אבל בלא צורך כלל אסור ואני העני תמה על עצמי למה ידבר האדון כדברים האלה הלא ברא״ש מבואר ההיפוך שכתב הא דחולצן ברחוק ד״א לאו משום כניסה אלא שרוצה לפנות הרי בבירור דכניסה לחוד בלא להשתין כלל שרי מיהו הטור וש״ע בס״א שכתבו בתפילין שבראשו הא ודאי קשה אפי׳ בלא להשתין אסור משום כניסה דלא גרע ממרחץ בתפילין שבראשו עכ״פ וזה י״ל או דלרבותא נקטי׳ כמ״ש המ״א או אפי׳ בבה״כ בחפירה דכסתום דמי אפ״ה אסור שמא יפנה בהם ומיהו בגמרא כל ביה״כ בלא חפירה ע״כ כתב הרא״ש דמותר הכניסה לחוד. וגם אין סובר רבותא דאל״כ היה לפרש בפשיטות ומה קשיא ליה לרב האי עד שגורם צנוע וצ״ע. ומה שהראה מקום לס״א אות ו׳ וס״ז ח׳ באות י״ד ואי״ה יבואר שם: