פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תכב:ז

אומר עמ״א ומ״ש הר״ב דאז הוי כרבים היינו לומר כיון שבלא״ה מצוה שיאמר הודו לשנים שיענו ראשי פרקים ולמי יאמר הודו א״כ יוצא נמי דעת מי שאומר דיחיד אין מברך כיון שיש שנים עמו הוי כרבים וה״ה הלל בליל פסח שאין מברך כלל והלל שגומרין מצוה ליחיד שיאמר לשנים שיענו הודו עכ״פ לטעם למי יאמר הודו ולטעם שיענו ראשי פרקים הוי ראוי גם באנא וז״ש הר״ב ונהגו בהודו ולא באנא. וי״ל מ״ש הר״ב כרבים היינו הודו שנים הוי כרבים אבל לא למיהוי ג׳ כציבור וצ״ע. ועא״ר דאי לית שנים א״צ להטריח אחריהם: