פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ד:ז

כלי עמ״א הראה לקפ״א (ט״ס ק״פ) אות ב׳ דמים אחרונים ר״ר שורה על הקרקע כששופך המים מאוסים שם וכל שיש הפסק רצפה או קסמין אין שורה ר״ר משא״כ כאן דר״ר שורה על הידים ובמים נדבק במים אף ע״ג קסמין אסור דבני אדם עוברים שם והראה לתרי״ג ס״ג עד סוף קשרי אצבעות ביוה״כ ובחולין ראוי עד הפרק הזרוע דהיינו סוף היד (זרוע מיקרי עד קובדו עלנבו״גן וסוף היד עד זרוע די לכל היותר) ויש לי בכאן פרט אחד ראיתיו לזכור אותו כי הר״מ ז״ל פ״ד ה״ב מתפלה כתב עד הפרק וי״ל דכתיב ארחץ בנקיון כפי וידוע דכ״ף מיקרי כ״ף היד עד הזרוע עגול ובית קיבול בכ״ף וכן במצורע על כף השמאלית לא באצבעותיו וא״כ לתפלה כל הכף צריך רחיצה או נקיון כי דרך ליגע שם במטונף וה״ה סתם ידים לתפלה (עיין צ״ב) אבל להעביר ר״ר די עד קשרי אצבעות ואה״נ בח׳ יוה״כ תרי״ג דהשאר צריך נקיון אלא דצ״ע דשם משמע דכל רחיצת שאין תענוג שרי א״כ כל שאין תענוג אמאי לא יטול ביוה״כ עד הפרק הזרוע וצ״ע ואי״ה יבואר בתרי״ג ותקנ״ד והוי יודע כמו בנט״י לסעודה דמבואר בקס״ב דצריך להגביה מתחלה וסוף או להשפילם ה״ה כאן נמי וע״כ כתב בא״ר אות ד׳ ג״פ רצופין. ואין נוהגין סירוגין ולומר דיעשה ג״פ רצופין וסירוגים עדיין מידי ספיקא לא נפיק ויותר טוב ליטול שחרית ממי שכבר נטל ידיו ושפיר משא״כ בנט״י לסעודה רביעית פ׳א שפיר דמי משא״כ שחרית אפילו הרבה בכלי נטמאו והעד בשכשך בכלי כתב הב״י דנטמאו ואפילו הרבה ודוקא מימות מחולפין: