פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שצא:ב

ישראלים עמ״א מהרש״ל ז״ל אוסר ביריד דסובר אף ישראל ברגיל אוסר מיד עסי׳ ש״ע במ״א י״ב ולפ״ז אוסר אורח על בע״ה וע׳ פרישה וי״ל דעכ״פ ב׳ אורחים אוסרים אהדדי מיד אף להר״ב ז״ל בתשובת רמ״א סימן פ״ה וק״ך דישראל אין אוסר מיד מ״מ אורחים אהדדי אוסרים מיד כבסי׳ ש״ע. והמ״א ז״ל כתב דאף אורח א׳ עם בע״ה י״ל דאורח אסור מביתו שנתארח לחצר ורמז להמרדכי שהביא הב״י בשפ״ב הובא בתה״ד ע״ו שתמה על המרדכי ובני ריינו״ס ליתא שם וי״ל נהי דאורח מותר מבית בע״ה לחצר אבל מבית שנתארח לחצר לא ומשמע ה״ה בע״ה מבית אורח לחצר לא כי שכירות ליומא ממכר היא וחולק אמ״ש בש״ע דמותר מביתו והוא מתה״ד ול״ד לש״פ ביטל רשות ביתו מותרים כולם דביטל משא״כ כל שלא ביטל ולפ״ז ביריד כה״ג בע״ה אסור מבית אורח לחצר וה״ה האורח כה״ג ובחצר עכו״ם צריכים לשכור אורחים רשות ממנו והיינו מבע״י דבשבת לא הדר עירוב כבסי׳ שפ״ד ובסי׳ שס״ו ס״ט לדיעה א׳ צריך לומר בפי׳ לזכות להנוספים א״צ עירוב ומיהו שכירות מהשר העיר מהני אף לבתי עכו״ם כמ״ש הט״ז וכן המנהג וצ״ע אם מהני השכירות לנוספים וטוב ג״כ לומר בפי׳ לזכות בשכירות רשות גם לנוספים והבן זה: