פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם לח:א

אפילו עמ״א חולין ק״י א׳ ומיהו שאר חולה מצטער דפטור אבל אין איסור דטעמא שיסיח דעתו הוא מצוה מן המובחר דבקלות ראש הוי היסח הדעת דאסור עיין סי׳ מ״ד במ״א אות ב׳ וחולה מעיים אסור דאין שומר בטהרה וגם שמא יפיח בהם (ע״ץ) ומ״מ מדאמר ליה (חולין שם) מ״ט לא מנח מר תפילין בפשיטות והשיב ח״מ אני מוכח אפילו באין מצטער עב״י ומ״ש בק״ש ותפלה כמ״ש סעיף ב׳ מי שיודע שיוכל ליזהר מהפחה בק״ש יניח כו׳ ה״ה ח״מ ומ״ש לבו ערום בא״ר א׳ דהיינו שהולך במכנסים ולמעלה ערום (ואין וכלל זה מה שבית הצואר פתוח) ומ״ש לסי׳ צ״א וע״ד ר״ש בסי׳ (כצ״ל) שם מבואר דלברך רשאי בלבו ערום וערס״י ך׳ ר״ו ס״ג אפ״ה אין נכון שיהא מגולה בלבו ויניח תפילין עא״ר. סומא חייב בתפילין עא״ר עמ״א כ״ג אות ט״ז סומא חייב בכל המצות מ״ה ואי״ה שם יבואר: