פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שעז:ב

מותרת עמ״א בשם הב״ח אות א׳ וב׳ והמ״א תירץ מ״ש הט״ו לא ערבה כלל משום סיפא שערבה לא ישפוך לגומא להדיא ואם ערבה הב׳ לעצמה מותרת אותה שעשו עוקה להדיא נמי דרגל המותרת במקומה כו׳ משא״כ שלא ערבה כלל אסורה מבית למרפסת ועסי׳ שע״ח ראוי לדירות ועסי׳ שס״ד ס״ג אות ג׳ בחצר ומבוי כו׳ וי״ל כאן ג״כ עיקר החצר לבני התחתונים ומיהו י״ל לעליונים שוה ועתו״ש:

ועיין לבוש וסוף דבריו מ״ש בריחוק וקירוב צ״ע כמ״ש הט״ז וע׳ פרישה ובפירוש המשנה להר״מ ז״ל משמע כן שאף שוה העוקה לשניהן בקירוב אפ״ה כל שלא ערבו יחד אסורים אותו שלא עשו העוקה לשפוך עם א׳ שעשו העוקה לצורך עצמן דיטעו ויאמרו מדהא מותר ה״ה לטלטל מחצר ממש יע״ש וממ״ש לצד שלהם קשה ובחיבורו לא ישפכו לחצר ל״מ כן וי״ל דברי הלבוש בזה באפשר וז״א צ״ע: