פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שעז

שלא עמ״א הביא כאן ובאות ב׳ דברי הב״ח ליישב לשון הטור והמחבר עט״ז א׳ ופירוש באם ערבו יחד וא׳ עשה גומא והב׳ לא מותרין דעוקה א׳ די לחורבה דיורין ועסי׳ שנ״ז ולא ערבו יחד אז יש חילוק אם כל א׳ ערבה לעצמה אותה שהעוקה קרובה שהיא והב׳ שרחוקה ממנה אסורה כבאות ב׳ ואם א׳ לא ערבה כלל אע״פ שיש לה ג״כ עוקה אסורה אף לשפוך בעליה בדירה גופא ומשם למפרסת ומשם לעוקה אסורה שחס על קלקול ביתה ותוציא למרפסת וענין מרפסת ידוע פירושו ועסי׳ שע״ה ועמ״מ פ״ד מה״ע הט״ו מרפסת וחצר רשות א׳ לכלים ששבתו בחצר או במרפסת ועירובין צ״א ב׳ מרפסת וחצר רשות א׳ ובתי החורף שלנו שפתוחים לבית כעין מרפסת צ״ע שי״ל רוב תשמיש בבית החיצון ולא רשות א׳ עם חצר וע׳ סי׳ שע״ב בט״ז א׳ וחצר שדר בו איש א׳ לחצר שדר בו הרבה ב״א צ״ע קצת יע״ש:

מותרת עמ״א בשם הב״ח אות א׳ וב׳ והמ״א תירץ מ״ש הט״ו לא ערבה כלל משום סיפא שערבה לא ישפוך לגומא להדיא ואם ערבה הב׳ לעצמה מותרת אותה שעשו עוקה להדיא נמי דרגל המותרת במקומה כו׳ משא״כ שלא ערבה כלל אסורה מבית למרפסת ועסי׳ שע״ח ראוי לדירות ועסי׳ שס״ד ס״ג אות ג׳ בחצר ומבוי כו׳ וי״ל כאן ג״כ עיקר החצר לבני התחתונים ומיהו י״ל לעליונים שוה ועתו״ש:

ועיין לבוש וסוף דבריו מ״ש בריחוק וקירוב צ״ע כמ״ש הט״ז וע׳ פרישה ובפירוש המשנה להר״מ ז״ל משמע כן שאף שוה העוקה לשניהן בקירוב אפ״ה כל שלא ערבו יחד אסורים אותו שלא עשו העוקה לשפוך עם א׳ שעשו העוקה לצורך עצמן דיטעו ויאמרו מדהא מותר ה״ה לטלטל מחצר ממש יע״ש וממ״ש לצד שלהם קשה ובחיבורו לא ישפכו לחצר ל״מ כן וי״ל דברי הלבוש בזה באפשר וז״א צ״ע: