פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שעג

נסר עמ״א עסי׳ שע״ב במ״א אות ח״י ובר״מ ז״ל שם הי״ג כל שניטל בשבת לא הוי פתח ואין ממעט ולכן צריך לחבר הנסר:

דינא הכי עמ״א המ״מ פ״ג דעירובין הי״ד ועב״ח כ״ל אורך גזוזטראות ביותר מי״א משמע הא רק י״א אע״פ שכל אורך הגזוזטראות כן לא הוי פרוץ במילואו לענין הבתים שעודפין מכאן וכאן פס ד״ט ויותר אבל ביותר מי״א פרצה הוי ועט״ז ב׳ וצ״ע וכבר הארכתי שם:

אינה עמ״א טור ובשס״א אות ד׳ וגבוה זה מזה ג״ט י״ל נמי לא חשיב פתח בשיפוע כי הא וע׳ הרר״י ובט״ז כתבנו מזת יע״ש:

חשיב עמ״א כתב זה ליישב דברי עולת שבת דפחות מג״ט נימא נמי דפתחא בקרן זוית לא עבדי ותי׳ המ״א דהוי כאלו מונח בשוה וי״ל לבוד כו׳ ועדיין צ״ע:

כפתח עמ״א לכאורה כל שיש אויר פחות מד״ט בין גזוזטרא לשניה אפילו יהיה משוכה פחות ד״ט בין הכל עם אלכסון מצי לפסוע וא״צ נסר ולא פחות ג״ט רק פחות ד״ט מצי לפסוע באלכסון והמ״מ פ״ג מה״ע הי״ד בשם הרשב״א ז״ל באויר פחות מד״ט נגד זה היינו מערבין א׳ ולא ב׳ הוא דנגד זה הא זה שלא נגד זה רצו תליא דלא הוי במילואו באפשר. אבל זה אינו דבכ״ע בעינן שלא יהא משוך ג״ט אלא דאם רחוקות שמפסיק רה״ר רחב ביניהם הרבה משוכה זה מזה פחות ג״ט סגי וצריך נסר ד״ט ואם אין רחוקות זה מזה רק אויר פחות ד״ט ומשוכות זה מנגד זה פחות ג״ט הוי זה נגד זה וא״צ נסר כלל וזהו דין הרשב״א ז״ל והבן זה: