פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שעא:א

שהניח עמ״א בטור כתב ישראל שהלך מבע״י אף חזר אין אוסר הואיל והותרה מקצת שבת (כבס״ב) ומש״ה דוקא מבע״י א״נ איירי בעכו״ם שהלך מבע״י אין אוסר להטור (הי״א בכאן) ודוקא מבע״י דהלך בשבת ולא שכרו ממנו אע״פ שעירבו ב׳ ישראלים כבר בטל העירוב וצריך אח״כ שיבטל א׳ לחבירו ע׳ סוף סימן שפ״ג במ״א אות ב׳ וט״ז ב׳. אבל לא חזר ישראל בשבת אף הלך בשבת אין אוסר דלא אמרינן הואיל ונאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כבס״ד מת ולא עירב כל שאין כאן יורש אין אוסר. ומש״ה המחבר לא כלל ביחד כי בס״א מיירי אף בהלך משחשיכה ומ״ש ושבת כו׳ (לא לשבו״ת) ובעכו״ם אפילו הלך לשבו״ת מבע״י (כלומר הלך מבע״י לעיר אחרת לשבו״ת ובכניסת הלילה ולנוח שם כי אין שבת בעכו״ם) אוסר ובס״ב ישראל שהלך לשבו״ת יום שבת מבע״י אז חזר אין אוסר הואיל והותרה כו׳ ובא״ר א׳ למדתי דהטור לשיטתיה דוקא בתו כר״ש עירובין פ״ו בתו כו׳ ובסתמא אמרינן מסתמא אצל בתו הסיע מלבו לא בבנו וא״כ דוקא מבע״י הא משחשיכה אף בתו לא הסיע ואוסר והמחבר כהר״מ ז״ל דוקא בדידעינן שהסיע מלבו ובתו אורחא דמילתא הוא א״כ ה״ה משחשיכה נמי אין אוסר. כן אני העני מבין מדבריהם הקדושים וער״מ ומ״מ פ״ד מה״ע הי״ג: