פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שע:ח

מלמד עמ״א תוס׳ עירובין ע״ב א׳ ד״ה ומודים יע״ש ועט״ז אות ו׳ עיקר ההיתר בצירוף טעם שני ועא״ר אות ח׳ אי יש לסמוך אטעם שני לבד או דוקא צירוף ב׳ טעמים בעינן ובתו״ש אות י״ב פירש דברי המ״א שהוא ו׳ החולקת או משתמשים כ״א בפני עצמו או קנוי או מושכר להם אוסרים זע״ז ואין היתר כ״א במשתמשין בבישול ואפי׳ בבית א׳ ומושאל להם שרי והיינו אף ביש עוד דיורין בחצר ועירוב אין בא אצלם אפ״ה שרי כאן וע׳ סעיף ו׳ וכל שיש תפיסת יד בע״ה בחדריהם פשיטא דאין אוסרים כבס״ב לבוש ואי״ה בט״ז אות ו׳ יבואר עוד. וע׳ אות ז׳ דאם ב׳ בתי החורף סמוכין אע״פ שבית בישול ואפי׳ א׳ להם לא מהני דכאן הם כשכורים וכ״ש דכאן נמי לא מהני אלא כשהשאיל ולא כשמושכר וקנוי להם כמ״ש: