פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שסז:ד

בני עמ״א הנה להר״מ ז״ל פי׳ הגמרא פ׳ א׳ הא דאמר שמוחה ומתכוין לאסור אין מערבת שלא מדעתו הא דלא אסור רק סתמא מערבת שלא בידיעתו וכיון דישראל מהני שלא בידיעתו ובעכו״ם אף במוחה מהני שכירות מדביתהו ועא״ר בזה. וה״נ מסתברא דאל״כ קשיא דשמואל אדשמואל דאי מיירי שמואל אף באסר במוחה מערבת והיינו באוסר קשיא איך אמר סתמא משמע אף באין רגיל לערב עמהם מערבת אשתו והא אמר שמואל דוקא ברגיל לערב בני החצר או ה״ה אשתו מערבת בע״כ הא באין רגיל לערב אין בני החצר וכ״ש אשתו יכולין ליטול בע״כ אלא ש״מ שמואל מיירי בסתם בלא אסר וברייתא י״ל בתי׳ אחר. והשתא בני החצר באין ונוטלין בע״כ ה״ה אשתו ולא כמ״ש הב״י ולבוש דוקא בני המבוי נוטלין בע״כ לא אשתו יע״ש ועא״ר: