פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שסז

אינה עמ״א באה״ע סי׳ ע׳ ס״ג ואע״ג דאין נותן לה כ״א לצורכה ג״ס לשבת מ״מ יכולה לאכול אחר ביה״ש עסי׳ שצ״ד:

בני הבית עמ״א ועמ״ש בט״ז מזה ובש״ע א׳ אות ו׳ די״ל בישראל אף שכירו ולקיטו לא מהני כשמוחה או אומר איני רוצה ושאני עכו״ם. ודוקא אשתו כגופו עשאו חז״ל במוחה בה דמהני ועיין לבוש:

לחצר אחד עמ״א וברגיל לערב עם אחד אע״פ שאין אוסר עליהם וגם אין זכות לו כ״כ מ״מ ידעינן דעתיה דניחא ליה בהנך ומערבין עליו עב״י. וכל זה מיירי במערבין מפת שלו אבל אם מזכין לו מפתם זכין שלא בפניו ואי״ה בשס״ח אות א׳ יבואר במ״א מזה וצ״ע אם מיחה בה אם מזכין לו מפתם די״ל דגרע ממערבין מפת שלו דאמרי׳ אשתו בגופו והוי עירוב אע״פ שמיחה בה משא״כ לזכות לו בע״כ מפתם אע״פ שאשתו רוצה י״ל דאין מזכין לאדם בע״כ:

בני עמ״א הנה להר״מ ז״ל פי׳ הגמרא פ׳ א׳ הא דאמר שמוחה ומתכוין לאסור אין מערבת שלא מדעתו הא דלא אסור רק סתמא מערבת שלא בידיעתו וכיון דישראל מהני שלא בידיעתו ובעכו״ם אף במוחה מהני שכירות מדביתהו ועא״ר בזה. וה״נ מסתברא דאל״כ קשיא דשמואל אדשמואל דאי מיירי שמואל אף באסר במוחה מערבת והיינו באוסר קשיא איך אמר סתמא משמע אף באין רגיל לערב עמהם מערבת אשתו והא אמר שמואל דוקא ברגיל לערב בני החצר או ה״ה אשתו מערבת בע״כ הא באין רגיל לערב אין בני החצר וכ״ש אשתו יכולין ליטול בע״כ אלא ש״מ שמואל מיירי בסתם בלא אסר וברייתא י״ל בתי׳ אחר. והשתא בני החצר באין ונוטלין בע״כ ה״ה אשתו ולא כמ״ש הב״י ולבוש דוקא בני המבוי נוטלין בע״כ לא אשתו יע״ש ועא״ר:

הוי עמ״א הרא״ש ז״ל פ׳ חלון פ׳ א׳ פירש פי׳ אחר דבני חצר בע״כ היינו מדעת אשתו וזה דיעה א׳ כאן וישראל ועכו״ם שוין וטורזינא נמי ראיה מדאמר שמואל מערבת במוחה ה״ה בשכירות עכו״ם כה״ג ודלא כהרמב״ם ז״ל דמחלק בין עכו״ם לישראל כמ״ש באות ד׳ ובריש פ׳ הדר ס״ב א׳ כתב בישראל שהניח עירובו וחזר בו צריך אח״כ לזכות כשיתרצה ואע״ג לקמן אמר דבני חצר נוטלין בע״כ היינו ברגיל ואמאי לא א״נ ברגיל מ״מ כשאין רוצה הוא ואשתו וחוזרין צריך לזכות פעם אחרת וסתרי דברי הרא״ש אהדדי ועתו״ש פי׳ קושיית המ״א מסיפא דשכירות לא יליף מעירוב ותירץ יע״ש ועט״ז שפ״ב אות י״ב ולמ״ש קושייתו מרישא וכאמור ואי״ה בשפ״ב ובשס״ח יבואר עוד: