פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שסב:ד

מחיצה עמ״א ועט״ז א׳ כי ר״ת הובא דבריו בשבת ק״א ב׳ ד״ה כי איתמר והרא״ש פי׳ דוקא מחיצה דרבנן לא מחיצה ד״ת והר״ן פי׳ כו׳ עט״ז. והמכוון במ״א הוא דג׳ חילוקים יש מחיצות ד״ת מרה״ר להיותו רה״י אם נפלה בשבת ועשה במזיד בשבת מהני הואיל והיה בתחלה בשבת וזה דעת הר״ן ז״ל והרא״ש מודה לזה. ואמנם כשהיה בחול ונפלה בחול ועשה בשבת בד״ת לא מהני במזיד ובדרבנן בין חצר לחצר וערבו כ״א לעצמו מהני במזיד. אבל אם לא היה מעולם מחיצה אף בחול ועשה לכתחלה בשבת אף בדרבנן אסור במזיד והכי מוכח ברייתא שבת ק״א ב׳ מחצלאות הפרוסות וכדבעינן למימר לקמן אי״ה. והשתא דברי הט״ו דנקטו פרוסות לרשות הרבים ושרי במזיד כשהיה תחלה כדעת הר״ן ז״ל ולמה נקטו והבדילו ביניהם וערבו יחד לאיזה צורך כ״כ והא עירבו שנים נמי שרי וכ״ש הוא ממחיצה ד״ת אלא לומר דכאן מיירי כשנפלה מחיצה ברה״ר בשבת ונעשה מזיד אז שרי הא בחול כה״ג בד״ת לא ומעתה במחיצה בין חצר לחצר אין נ״מ אי עירבו שנים או יחד דאפילו נפלה ולא נעשית הואיל והותרה הותרה בדרבנן כבסי׳ שע״ד ס״ב לדידן דקיי״ל בדרבנן כה״ג הואיל והותרה הותרה. וע׳ פרישה ועמ״ש בט״ז מזה. והנה ברייתא בשבת ק״א ב׳ מחצלאות פרוסות לרה״ר (כן הגרסא) מערבין ומטלטלין מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרשו חזרו להיתרן הראשון אף במזיד שבל מחיצה בשבת במזיד שמה מחיצה והמעיין ברא״ש בשבת פירש מערבין ומטלטלין מזו לזו אם עירבו יחד ואם עירבו שנים זה לעצמן וזה לעצמן נגללו נאסרו אעירבו שנים (והשתא למה לי כלל זה השתא ברה״ר ד״ת מהני כ״ש דרבנן ואי דוקא בדרבנן לא בד״ת למה נקיט פרוסות לרה״ר אלא דרישא עיקרה לדרבנן ונפלה בחול דבשבת קיי״ל בלא״ה כיון שהותרה הותרה בשע״ב) ונקיט פרוסות לרה״ר משום סיפא שכל מחיצה וטעמא יהיב למלתיה ומש״ה בדרבנן אף כי נפלה בחול ונעשות במזיד בשבת שרי דכל מחיצה אף לרה״ר שנפלה בשבת ונעשית במזיד בשבת שרי אף לטלטל בה וממילא בדרבנן נחית דרגא נפלו בחול שרי ומסיפא פריך לרב נחמן דמרישא דרבנן אין קושיא אלא מסיפא ומשני דר״נ אמזיד איתמר בעלמא וסיפא (מיירי) לטלטל נמי שרי דומיא דרישא ובנפלה בשבת (ודומיא דרישא בטלטול לחוד אבל סיפא מיירי שנפלה בשבת וא״ש מ״ש הרא״ש דסיפא לרה״ר מיירי ושרי אף בטלטול דומיא דרישא וזה כהר״ן ממש והבן) ומ״ש הרא״ש ומשני ר״נ אמזיד אתמר היכא דעושה מחיצה ברה״ר כלומר סיפא נמי מיירי מרה״ר אלא נפלה בשבת ור״נ איירי בנפלה בחול ורה״ר לסימנא נקטי׳ דברה״ר מחדש משמע דלא היה מעולם שם ועשה במזיד וה״ה נפלה בחול נמי אסור ברה״ר ומ״ש המ״א אמאי לא מפרש הרא״ש דר״נ אסיפא קא׳ אע״ג דכתב דא״כ בעירובין כו׳ עתוס׳ שם י״ל מ״מ לאיזה צורך כ״כ שאין דרכו להאריך בקושיות ותירוצים שאין נ״מ לדינא אלא דנ״מ טובא דסיפא ברה״ר איירי ונפלה בשבת מותר לטלטל דומיא דרישא ור״נ בעלמא בנפלה בחול ועתו״ש ולמ״ש אתי שפיר ועא״ר ד׳ במ״ש ומ״א הוסיף דאף נפלה בחול קשה קצת רמ״א הוסיף היתרא נמי בנפלה בשבת שרי ברה״ר וכאמור: