פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שנח:ז

אין עמ״א הנה דין זה מתה״ד סימן ע״ה (ט״ס ס״ה) ושם נאמר דיניח עפר מב צדדי החומה פחות מעט מגבוה עשרה טפחים ויהיה רוחב העפר ד׳ טפחים שיהא חשיב רשות בפ״ע ומקום הילוך מקרקע העולם לעפר שהרי פחות מי״ט והחומה לא נשאר למעלה מהעפר י״ט הוי כפרוץ יע״ש ומשמע הא יש בגובה עפר י״ט אין מבטל החומה כיון דלא הוי הילוך שפיר מקרקע העולם להעפר ולכאורה להמ״א ז״ל לא הונח לו זה ודט׳ טפחים ורוחב ד״ט לא ניחא הילוך והוי כרמלית בכ״מ וצ״ל דמשופע העפר וניחא לעלות ע״ג העפר וא״כ אף גבוה העפר י״ט נמי שרי אלא דאז בלא״ה שרי דהוי מחיצה חרשה ובהרחיק ג״ט מהראשונה דמי שהרי העפר רוחב ארבעה טפחים והחוד החיצון רחוק ד״ט ולא מניח בשיפוע וצ״ע די״ל כוונתו דוקא אם הרחיקה ג״ט וצ״ע. ודע דתקנה פורץ ביותר מעשר אמות משמע כל שאין בחלק החומה גבוה י״ט באורך עשר אמות נתבטלה המחיצה וכ״מ מההוא דהעפר מחיצה י׳ טפחים כו׳ עתה״ד אבל בר״מ ז״ל פי״ו מה״ש ה״ח בגובה י״ט עב״י ועולת שבת וצ״ע, ועמ״ש באות שאח״ז אי״ה. ע׳ אות י׳: