פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שנד:ג

החוליא עמ״א לאפוקי מב״ח שכתב דמש״ה שינה הטור ולא כתב חלון שע״ג לומר כל שחוליא גבוה י״ט דמיד כשמוציא מבור רה״י תלוי באויר פטור ואז אף אח״כ כשמוריד למטה מי״ט שרי דבעינן דוקא חלון גבוה י״ט דלא בא כלל לאויר רה״ר. ועמ״ש בשנ״ב ד׳ י״ל דאין זה הכרח שישפכו המים יע״ש, ומ״ש בדיוטא א׳ כבסימן שמ״ז אות ה׳ (ט״ס שמ״ו) וצ״ע דאם הוא מושיט בב׳ דיוטות עכ״פ איסורא איכא ולאו היינו מושיט שאגדו ובקרשים היו מושיטין עד שהגיע לרה״י וקצה הב׳ בידו וגם שם היה מקבל אחר מידו אלא בדיוטא א׳ היה לך לגזור אטו אין אגדו בידו משא״כ בב׳ דיוטא הו״ל גזירה בדרבנן ל״ג ועדיין צ״ע. והעומד ברה״ר ומוציא מרה״י אף דלא הניח הדלי ברה״ר רק אחז בידו חייב כבסי׳ שמ״ז במ״א ג׳ משא״כ כאן למעלה מי״ט מקום פטור ולמטה מי״ט איסור איכא לא חיוב דלא נח המים ברה״ר :

דלי התלוי בעין ארוך כמו שעושין לבארות ושואבין בו אם תלוי הדלי בתוך הבאר ונח ע״פ המים או תלוי באזור הבור רה״י צ״ע אם מותר לנטות הדלי אליו לחוץ עם המים לרה״ר ולשתות ממנו ע׳ שבת ה׳ ב׳ וברמב״ם פי״ג ה״ד ואפילו תלוי באויר נגד חלל הבאר רה״י עולה עד לרקיע והוי כתלוי באויר רה״י ואיסורא אפשר איכא לנטות כלי מאויר רה״י לאויר רה״ר וצ״ע כעת בזה: