פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שמח:א

לחצר עמ״א ברמב״ם פי״ג ה״כ שכח כו׳ להכניסה בחצר שבציד״ה כו׳ וידו תלויה באויר רה״ר כו׳ אסור לחצר אחרת שלא יעשה מחשבתו כו׳ ומלת בצרה משמע בדיוטא אחת וברה״ר בלא״ה הרי מושיט ובאמת א״י מושיט מניחו שם ליד חבירו או ע״ג ד׳ וכאן זורק לשם אין זה מלאכת מושיט ורש״י ז״ל ד׳ א׳ ד״ה לאותו חצר הסמוכה לה אסור לזורק״ה פי׳ סמוך היינו בדיוטא א׳ ולזורקה לא להושיט שם וע״ז פריך מ״ש וע׳ תוס׳ שם ד״ה ומאי שנא ובט״ז כתבנו מזה. שוב ראיתי בס׳ נהר שלום הרגיש קצת בזה יע״ש וצ״ע. וערש״י שם ד״ה מחשבתו ואי״ה באות ד׳ יבואר עוד: