פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שמד:ג

אפי׳ עמ״א הביא ג׳ דיעות הר״ן ז״ל סובר תחומין דרבנן מש״ה לא החמירו בההוא יומא הא יב״מ למ״ד ד״ת אסור בההוא יומא מדרבנן ומ״מ פ״ב הכ״ב אף למ״ד ד״ת לא החמירו חז״ל בההוא יומא דלית ביה סקילה (וכרת) וא״א להשאר בארץ גזירה הלכך ל״ג אף בההוא יומא (הא מחמר בשביתת בהמתו וה״ה י״ט ודאי אסור כל יומא מספק עט״ז מזה) והתוס׳ והרא״ש כתבו למהר לצאת מן המדבר כ״כ הרא״ש ז״ל ובתוס׳ לא כתבו מפורש כן ועמ״מ. ומשמע דשאר דרבנן אסור מדכתב למהר לצאת ולא תחומין דרבנן דמשמע לדידהו אף י״ב מיל דרבנן. ומשמע דאיסור דרבנן שרי בכל ששה ימים ובההוא יומא אסור מלאכה דרבנן ולא משני דמינכר במלאכה דרבנן עתו״ש דאין זזה היכר דמלאכה לית ליה משא״כ בהילוך ודאי מינכר דדרך השיירא לצאת ולילך ולמהר בכל מה דאפשר ובששה ימים הולכין ואמנם היה קשיא לי מב׳ שבילין וב׳ קדירות ועיר ספק מוקף חומה דא״א ספק דרבנן לקולא היכא שודאי עובר ע״ז י״ל דאין ה״נ קאמר דאע״ג ספק דרבנן לקולא וכאן א״א להתיר כל ז׳ ימים א״כ מה חזית וע״ז תי׳ דההוא יומא שקיבל שבת חל עליו כמו י״ט שני ועדיין צ״ע גם י״ט שני משום דלא לזלזל בי״ט הוא דאתינן עליה וצ״ע כעת ועתו״ש לענין אם צם תענית חלום בשבת יע״ש:

והוי יודע די״ט שני שאנו עושין מספק ואסור אף מלאכה דרבנן ביה״ש של מוצאי י״ט ב׳ י״ל דהוי ס״ס שמא היום חול ושמא ביה״ש לילה וביה״ש יום א׳ א״א אנן בקיאין בקביעא דירחא אלא שלא לזלזל בי״ט עשאו י״ט ב׳ ככל חומר יום א׳ ואי״ה בה׳ י״ט סי׳ תצ״ז אבאר בזה וכאן להאריך:

והנה בירושלמי כאן מקשה מ״ש מעשה שליח לקדש דאסור בכל הנשים תמן יש תקנה בגיורת כו׳ היינו אףלמ״ש התוס׳ גיטין ס״ד א׳ ונזיר י״ב א׳ ד״ה אסור מטעם קנס מכ״ש פריך דכאן מ״ה אסור קבוע ד״ת. ועמ״ש בפריי לי״ד ק״י בשפתי דעת י״ד דכל שיש עד א׳ שיודע הוי קבוע ד״ת ואף אשה דע״א נאמן באיסורין יע״ש. וע׳ באה״ע ל״ה סי״א ומת השליח וכ״ה בר״מ ז״ל פ״ט מה״א ואפשר רבותא היא כרש״י גיטין וחזר השליח יע״ש (ע׳ ב״ש שם כ״ח עמ״ש הט״ז ספק א׳ בגופו י״ל דבלא נודע מקילין בה״מ לי״א עש״ך י״ד ק״י ה״ה כאן ועוד דספק אם יש כאן איסור כלל ל״ד לספק א׳ בגופו) והגאון המפרש הוקשה לו דמה קנס שייך כאן וי״ל דכאן ד״ת הוא שניכר לכל העולם ושם אין חזקה ברורה ג״כ. ובירושלמי דפריך מהתם ולא תי׳ כאן פ״נ ושם לא יעמוד בלא אשה י״ל דפרו ורבו לידחי לספק ל״ת ואף למ״ד אין עשה דוחה לל״ת דכרת ה״מ ודאי כרת הא ספק כרת אתי עשה ודחי לספק כרת וספק תורה לחומרא מדגלי בממזר היינו לאיסורא לא לכרת ואי״ה בפתיחה כוללת יבואר זה. וע׳ תוס׳ גיטין מ״א לישא שפחה בעידנא עוד תי׳ דכפייה מקיים שניהם וע׳ סי׳ ד׳ סי״א עבד אסור בישראלית ובגיורת משמע דשרי ולהר״מ ז״ל דלא תהיה קדשה בבעילת זנות גיורת לית בה לאו כמו שיראה הרואה בה׳ א״ב היתה מחייבי לאוין לענין קנס ועיין פ״א מה״א דבנות ישראל ה״ה עבר כה״ג למ״א א״כ חצי עבד ישא גיורת. וע׳ הגאון המפרש מפרש שם גיורת שנתגיירה לאחר שקידש וא״נ דא״כ מקודם שנתגייר אין בו שאר כ״א מדרבנן ובש״ע ל״ה ערוה דוקא שהרי הר״ב וב״ש וח״מ אומרים כן ועט״ז ומ״ל פ״ט מה״א ואין העת האסף פה בזה