פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שמ:א

החותך עמ״א שבת צ״ד ב׳ ועתוי״ט שם פ״ט מ״ו וא״ר. וביד בין לו ולאחרים פטור כחכמים דר״א ועב״י מ״ש הר״ן שיש פוסקים כר״א לחומרא אפשר שלא להתיר שבות דשבות במקום מצוה ועט״ז י״ד קצ״ח אות כ״א (ט״ס תצ״ח) ועסי׳ שכ״ח בט״ז א׳ ומ״ש שם. ובסי׳ ש״ג אות כ״א בשם הריב״ש גוזז י״ל חייב אף בא״צ לצפרנים דבמשכן וע׳ כאן אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

והנה נ״מ האידנא בין מלאכה ד״ת לדרבנן שבות דשבות במקום מצוה וגם לפסולי עדות ד״ת דבמיתת ב״ד ומלקות מ״ה פסול עח״מ ל״ד יע״ש:

אשכחנא פתרי המחלל שבת במלאכה ד״ת לא יהא פסול מ״ה לעדות ובי״ט פסול לעדות מ״ה כמו שאגיד. כי איסי בן יהודה בשבת דף ו׳ ב׳ ובתוס׳ ד״ה הא דמסופק איסי על סקילה ואע״ג דחייב כרת על כולם לא מיקרי רשע בח״כ ומלקא לא לקי דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב״ד שאין לוקין אף בעבירה שאין בה רק לאו ואלו בי״ט לוקח על כולם ומפסל מ״ה בהזיד בלאו אף בזה״ז עח״מ סי׳ ל״ד זולת הנך דלא מספקן שם והבערה ג״כ ממ״נ אי סקילה ואי לאו הלא מבואר הלאו בפ״ע. ועיין תוספות שם ובדף קנ״ד וצ״ז ובר״מ ה׳ סנהדרין וצ״ע אם הלכה כאיסי ואי״ה במ״א יבואר עוד ואין להאריך:

בין עמ״א תוס׳ שבת צ״ד ב׳ ד״ה אבל לר״י חייב משאצ״ל ולר״ש משאצ״ל פטור והריב״ש הביאו המ״א בש״ג אות כ״ב סובר גוזז חייב אף שא״צ לצמר שכן היה במשכן: