פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שלה:ב

ומיהו עמ״א הנה בגמרא שבת קי״ז ב׳ ולא יקלוט ואח״כ יזמין אורחים (פירש״י בשעת קליטה א״צ לו) ואין מערימין בכך ר״י בר״י אומר מערימין כתנאי או״ב שנפל לבור כו׳ ופירש״י אין מערימין לזמן אורחים שא״צ וכ״כ הט״ו כאן ובר״מ ז״ל פכ״ב הי״ו ולא יקלוט ואח״כ יזמין ואם הערים בדבר ז״ה מותר ומפרש הב״י דהר״מ ז״ל מפרש ואין מערימין אפילו דיעבד אסור לת״ק אם קלט ואח״כ הזמין ור״י בר״י מתיר ופסק הרמב״ם ז״ל כר״י בר״י והשתא קשה חדא לאיזה צורך הגיה הר״ב ואם הערים מותר להט״ו דמפרשים ואין מערימין לכתחלה אורחים שא״צ כפירש״י מה״ת אם קלט ואח״כ זימן אורחים לאסור דיעבד דזה להר״מ יש פלוגתא לא להט״ו ואפשר אף הערים אורחים שא״צ נמי שרי דיעבד דלא עשה מלאכה כלל. ועוד הקשת על פי׳ הב״י דהר״מ אין מערימין לקלוט ולהזמין אח״כ לשון הערים ל״ש בזה כלל דהא הזמין אח״כ ע״כ פירש להר״מ אף לכתחלה מותר להערים אורחים שא״צ לאכול כפירש״י אין מערימין ופסק כר״י בר״י דמערימין בשל דבריהם ולפ״ז אף לכתחלה להר״מ מותר להערים להזמין אורחים שא״צ ומ״ש בדבר זה היינו הואיל ומדרבנן הוא ובמ״מ כתוב ופסק להקל בשל דבריהם יע״ש וק״ק דכתב ואם הערים משמע דיעבד ולב״י ולהר״ב בדבר זה הא הערים אורחים שא״צ אף דיעבד אסור ומ״ש רסי׳ תקל״ג במ״א אות ג׳ ובגמרא משוה אותם היינו במועד קטן כמ״ש הב״י בתקל״ג ר״י בר״י אומר מערימין והיינו היכא שאין ניכר הערמה דמזמין אורחים שא״צ לו שרי אף לכתחלה להר״מ אבל היכא דניכר הערמה אסור אף להר״מ ז״ל בדרבנן ועסי׳ תצ״ח במ״א אות ך׳: