פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכח:כז

יחזירנה עמ״א העתיק דברי ש״ל ומפירש״י עירובין ק״ב ב׳ ד״ה לא שמיע וכהחולק וד״ה רטייה לכאורה משמע כן שנפלה במדינה דלא פרשה מדעת משמע דמש״ה נקיט שנפלה הא מזיד אסור ע״ג כלי ממשנה מחזירין רטייה במקדש ולא במדינה ע״ג כלי נותן הכהן דכל מה דאפשר לשנות משני וע׳ ע״ש ותו״ש וממשנה אין הכרע דאתיא כר״י או ע״ג קרקע דכהן שרי ליה בכל ענין באפשר התירו סופן משום תחלתן ואף דאפשר להניח ע״ג כלי מ״מ אם שכח והניח עג״ק התירו כו׳ וזה יורה כמ״ש המ״מ פכ״א מה״ש הכ״ז דמחזירין רטייה במקדש אפילו מע״ג קרקע ולא במדינה כת״ק ואם סובר דבמזיד אסור ל״ק ממשנה דמזיד הוא. ומ״ש רש״י שפרשה שנפלה אפשר בב׳ אנפי. הפן הא׳ דוקא פרשה הא לכתחלה להסיר מזיד ע״ג כלי לא הא דיעבד מחזירין בהזיר אף ע״ג כלי. הפן הב׳ להודיע דבמדינה איירי דל״ת במקדש פליגי והלכה כת״ק ומשנה כת״ק ור״י אומר הוחלקה מותר כו׳ פירוש שלא ביד או ברגל ולא הוי חציצה ויתור בגדים מיירי בענין דאין בו כדי להיות יתור בגדים ע׳ הכ״מ ובמדינה לכ״ע אסור לכן פירש שפרשה במדינה מיירי. ודעת הר״א ז״ל שם בהשגות א״א כ״ל ז״ה שבוש אלא מחזירין מע״ג קרקע והביא המ״מ דהשגתו אמ״ש מניחי״ן לכתחלה במקדש וכתב שהנוסחא ומחזירין לכתחלה מביצה אמנם הר״ן ז״ל פר״א דמילה, הבין דהר״א ז״ל מתיר במדינה להחזיר מע״ג קרקע הביאו הב״י. וא״ש לישנא כל זה הן מה שאוסר ע״ג קרקע במדינה הן מה שמתיר מניחין במקדש כו׳ ולדבריו משנה אבל לא במדינה במזיד כדברי ש״ל ועתי״ט בעירובין. וע׳ ק״ג ב׳ כהן שלקה מניח גמי וע׳ פרק עשירי מה׳ כלי המקדש ה״ט ואין להאריך: