פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכה:כב

שמילא עמ״א הביא דברי עולת אות כ״ח מתו״ש קכ״ב א׳ ד״ה משקה והעלה לדינא מילא לצורך עצמו עדיף מעכו״ם דהתם במכירו אסור שמא ירבה ובהש״ו ל״ש זה דאין להם דעת ומילא לצורך ישראל אסור לישראל ומשמע בעכו״ם כ״ש ול״ד לשי״ח דא״צ כ״ש התם לא ישמע לו ול״ש משא״כ חש״ו שכיח וישמע לו וה׳ה מומר לעכו״ם כ״ש מה״ט ולי העני מסופק דשמא אמירה לעכו״ם קיל ליה שבות משא״כ אמירה למומר ל״ע לת״מ חמיר ליה ולטעם שלא יהנה שפיר דשכיח הוא ואף בחש״ו יש לספק אם בשלו בשבת לצורך עצמם י״ל דאסור בשוגג לכל ישראל דנעשה בחילול שבת ול״ד לקטן בפ׳ חרש קי״ד א׳ לדבר טליא וטליתא ומותר המפתח בתשמיש קטן לאו בני מצות נינהו משא״כ חרש ושוטה בני מצות נינהו אלא דלאו בני דיעה נינהו וי״ל המאכילם איסור בידים עובר על ל״ע לת״מ מ״ה ובכלל וזבחת הם אם ישראל עע״ג וקטן יבוא לכלל דעת. ולא עוד אלא בח״ש אם בשלו לצורך ישראל אסור לו למי שנתבשל בשבילו לעולם אם היה המצות מזיד ועסי׳ שי״ח בזה וכ״ש במומר לעכו״ם כה״ג אם בישל המומר מעצמו לישראל במזיד אסור למי שנתבשל בשבילו דל״ש אין אדם חוטא ולא לו. ולענין בישולי עכו״ם במומר לעכו״ם י״ל דינו כעכו״ם ומיירי בראוי לאכול חי או אין עעש״מ אי״ה בשמ״ג יבואר דין קטן אי מ״ה אסור להאכיל לו או מדרבנן וח״ש אי מ״ה או מדרבנן וכאן אין להאריך. ועסי׳ רס״ו בזה: