פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכד:ה

דקדק עמ״א הטעם כל דא״א בלי טחינה הוי טוחן ואסור לבהמה אף בי״ט דלא הותר מלאכת אוכל נפש כ״א לאדם לא לבהמה ואסור אף בי״ט אם נותן להם לאכול לאחר זמן לא. וע׳ תקי״ב בט״ז ח׳ הקשה דאמאי אין מתירין סופלי כו׳ ועיין ב״י ובמ״מ פ״א מי״ט הי״ג דמבואר כל שאין מלאכה ד״ת התירו בבהמה וחיה ושפיר הקשה הט״ז ועא״ר שם. ולומר מוקצה כיון דאית ליה סמך מ״ה החמירו כשל תורה עיין מהרש״א ז״ל ריש ביצה וספיקה אסורה והקושיא בגמרא למ״ד שבת וי״ט מוקצה אסור מאסמכתא והכינו וע׳ פסחים מ״ז ב׳ ולדידן אה״נ דשבת מוקצה מותר לית אסמכתא ואף סופלא שרינן לבהמה בלא ריפתא אלא דא״כ למה כתב הר״ב שם דאסור לגבל מורסן כ״א ע״י שינוי והא גיבול מורסן דרבנן הוא והר״ב מדשתיק ליה להמחבר בשכ״א סי״ד בקלי אודויי אודי ליה מיהת דהדין עם הר״מ ז״ל דלאו בר גיבול מדרבנן ואפשר מורסן ס״ל בר גיבול הוא. או בי״ט התירו דרבנן ביש צער לבהמה וגיבול מורסן ע״י שינוי יכול למיעבד ואי״ה יבואר שם עוד: