פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכא:יט

שהרי עמ״א הר״מ פ״ח הי״ו המגבל עפר תולדה לש (ט״ס אפר) כו׳ ואפר וחול הגס אין בו גיבול מ״ה כלל וממילא נותן מים לכתחלה שרי אבל הראב״ד חולק וכ״נ דעת התוס׳ ח״י א׳ ד״ה אבל דברי אביי לא נדחין ומורסן בר גיבול הוא אפ״ה נותן מים לכתחלה וע׳ סי׳ שכ״ד וקלי צ״ל לדידהו נמי הכין הוא דבר גיבול והוא שתיתא הא תבואה שלא הביאה שליש אדרבה מגרע גרע דכחול הגס הוא ובנתינת מים חייב לכ״ע לא מהני שינוי דגיבול ודאי ושלש מחלוקת בדבר דיעה א׳ דעת הר״מ כר״י בר״י ואפר דלאו בר גיבול אף בגיבולו לית איסור תורה וי״א בסי״ו בעה״ת כרבי ודיעה ג׳ כר״י בר״י וכאביי דלא נדחו דבריו ובחידושינו הארכנו והראה לתק״ז י״ז דאף לתוס׳ הר״א ז״ל אפ״ה קיטמא עם מים שרי אוכל נפש ואני תמה מ״ש האדון ז״ל שם למ״ד לאו בר גיבול חייב במים בשכ״ד ס״ג די״א שם הוא בעה״ת וכרבי אבל דעת התוס׳ והר״א ז״ל לא הוזכר לא בכאן ולא בשכ״ד ואי״ה בשכ״ד יבואר. ובש״מ זרע פשתן י״ל בר גיבול הוא וכיון ג״כ לקושיית הע״ש הביאותיו בט״ז ומש״ה הקדים תק״ז לשכ״ד ומ״ש דאסור להשתין בטיט היינו דבר גיבול מ״ה אסור נותן מים לחוד להר״מ ז״ל דוקא קלי שא״א לבוא לידי איסור תורה מותר נותן מים בעפר תיחוח נמי ובטיט אף בקשה כי נימוח הוא וצ״ע ופ״ר הוי. כלי שרוקק בו ורוחץ פיו בשבת צ״ע בזה באפר ואף בחול הדק או גס לתוס׳ והראב״ד פ״ר דלא ניחא ג״ז צ״ע: