פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיט:יב

ולהרמב״ם עמ״א הוקשה לו ז״ל מדכתב בש״ע סתמא לדיעה א׳ יין ומים צלולים במשמרת שרי ובסודר מים אסור ויין מותר ועכורים אסור היינו אף בסודרים בין מים או יין (בין בין הפשוט באחרונה דרך המחבר אלא קאי ארישא דבצלול מים בסודר אסור ובעכורים כמו דפשוט מים ה״ה יין עמ״ש בכללים מזה) ומשמע ודאי אף דאפשר לשתות ע״י הדחק אסור דזהו הוי עכורים. ואף משמע דרובא דאינשי שתיכף דעתו לאסור בש״ע משום דנהי דצלולין דעתו כדיעה א׳ בסתם (אין הכרע כ״כ מדכתב ולהרמב״ם עמ״ש בכללים) דמימרא דזעירי שבת קל״ט משמע משמרת שרי אבל עכורים י״ל אף בסודר אסור אף דרובא שתו כך ושאד יין מגתו דהכל שותין כך או גוף א׳ עב״ח ומתניתין מסננין בסודרים ובכפיפה מצרית י״ל לאו בקמחין כפירש״י אלא היתרא בא לומר ביין אף בסורר שרי ול״ש שרייתו זהו כיבוסו או שמא יסחוט ע׳ אות י״א וכפיפה מצרית אשמועינן ולא הוי אהל בשעת הורדה עתי״ט או שאר תירוצים. ולזה הוקשה לו א״כ למה זה סיים בסודרי להרמב״ם עכורים אסור דמפרש מימרא דזעירי בסודר ומינה עכורים אסור הא לדיעה א׳ נמי הכין וע״כ צריך לדחוק דהמחבר בש״ע נקיט קצוות צלולים שיהיו צלולים ביותר לדיעה א׳ שרי במשמרת ועכורים דהיינו יש בהם שמרים שא״א לשתות כלל ע״י הדחק בסודר אסור והשמיט חלוקה דאם ע״י הדחק משתתי שרי בסודרין וע״ז חולק הרמב״ם וא״כ לא היה להשמיט חלוקה זו. וע׳ לבוש והמ״א ידע את יוסף מ״ש בספרו הארוך יע״ש ולמ״ש א״ש:

משקה שקדיש כו׳ שיכולים כו׳ משמע דתליא בפלוגתא דיעה א׳ ודיעה ב׳ ובסודר י״ל משקה זו דלבן וכ״ש חלב לבוני מלבן ואסור משום ליבון ויין לבן י״א דהוי כיבוס עסי׳ ש״ך ואף למ״ד התם לא דריח בו משא״כ זה דאסור לסנן בסודרים ואי״ה בש״ך יבואר עוד: