פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיח:לו

מרובים עמ״א ע׳ מ״מ פי״ב מה״ש ה״א וב׳ ובתוס׳ שבת מ״א ב׳ דה״ה מיחם פלפלו לרבי יהודה שאין מתכוין או מ״ה אסור או מדרבנן וממרוצת דברי המ״מ שם משמע לר״י מ״ה חייב באין מתכוין. ויש חסרון תיבה במ״א שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי. והנך רואה שדעת המ״א ש״מ שהמ״מ בה״א דצירוף מיחם לא הוי פ״ר עם מ״ש בה״ב דאין רוצה לעשות ממנו כלי הם ב׳ תירוצים נפרדים אבל הלח״מ שם פירש דבמיחם שהיא כלי אי הוי פ״ר אסור וחייב למ״ד צירוף ד״ת ועכ״פ מדרבנן אסור משא״כ גחלת מתכות ועששיות חתיכה ברזל אז אף אי הוי פ״ר כל שאין מתכוין שרי אף לר״י דדומה לקטימת קיסם כיון שאין רוצה לעשות ממנו כלי לא הוי כלי כלל יע״ש וכ״מ דברי המ״מ שאין רוצה לעשות ממנו כלי היינו גחלת וחתיכה ואמנם רואה אני שנהפוך הוא כי צונן על מלח מרובים שי״ל המחבר השמיט מרובים בהורק המיחם מעטים נמי כל שאין היורה חם ביותר ולא יבא לבישול במעט מים הא מרובים לפעמים אסור בממלח דהוי פ״ר דצירוף והטור י״ל דסובר צירוף דרבנן ופ״ר דרבנן שרי עסי׳ שי״ד במ״א ה׳ כתה״ד והמחבר סובר כר״מ פי״ב ה״ב צירוף ד״ת השמיט מרובים ולהר״ן בגחלת הוי פ״ר צ״ל כלח״מ שם דומה לקטימת קיסם או סובר צירוף דרבנן ובהיזקא לא גזרו והמ״א לעיל בשי״ד כתב דרבנן נמי פ״ר אסור ומש״ה סידר כאן דבריו והראה לשל״ד סכ״ז גחלת כאמור והבן: