פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיח:ב

למ״ש מיד עמ״א עט״ז א׳ דהמחבר בתקט״ו ס״א משמע דסובר הטעם שלא יהנה כרש״י מדאוסר לכל ישראל ומתיר בליל שני עמ״א שם אות גד״ה אפ״ה ע״י ישראל ל״ש ולא גזרו רבנן שלא יהנה תוס׳ חולין ט״ו ד״ה מורי כו׳ יע״ש. וע״י עכו״ם חמור יותר דצריך כדי שיעשו למ״ש. ומיהו אם בישל עכו״ם מים בשבת ונצטנן דלא נהנה כלל ממלאכת שבת י״ל דא״צ למ״ש כדי שיעשו שאף לטעם שלא יאמר לו דהא שותה צונן אבל בו ביום אסור לכ״ע דאיתעביד איסורא עסי׳ רנ״ג מזה:

ומ״ש דאם מ״ש י״ט אסור משום הכנה כל י״ט עסי׳ תק״ז מגן אברהם אות ד׳ וט״ז ג׳ אם הוי הכנה מן התורה כה״ג וע׳ תוס׳ ריש ביצה ע״ב ד״ה והיה ונ״מ טובא לענין להוסיף בדרבנן עי״ד צ״ט בזה. ובתקי״ג שבת וי״ט הסמוכים ונולדה כו׳ ה״ה כאן. ואף בישל לחולה בשבת ומ״ש י״ט אסור לבריא י״ט ראשון דהכנה הוי עמ״א תקי״ג ח׳. ודוקא דבר שאין נאכל כמות שהוא חי ובישל תפוחים צ״ע ומים חמין הוחמו בשבת אם נצטננו למ״ש י״ט ודאי ל״ש הכנה. ע׳ מ״ש בסמוך אי״ה. ומ״ש בי״ד כו׳ כ״כ הש״ך שם אות ט״ו דיצוייר במזיד ולא ביאר כי י״ל בג׳ אנפי א׳ נתערב בשבת שמותר בו ביום לבשל ע״ז אמר דמיא לביכורים אע״פ שעדיין ביד ישראל חשיב דשיל״מ הואיל ולכהן דשיל״מ. הפן הב׳ נתערב בשבת אי שרי למ״ש לבעלים הג׳ שנתערב דוקא למ״ש דלא חל כלל שום דשיל״מ מעולם עמ״ש בפריי לי״ד שם והנה במ״ש י״ט ואם ימתין עד מי״ט יתקלקל המאכל י״ל אף בשוגג בו ביום מותר בביטול וכ״ת דימתין עד מ״ש י״ט דבשבת יש ב׳ איסורים נהנה ממלאכת שבת וקנסא ולמ״ש אזיל איסור נהנה בכ״ש ונשאר רק קנסא כעין מ״ש הצ״צ הביאותיו בפריי לי״ד ביצת טריפה בי״ט דמ״מ דשיל״מ דחד איסורא אזיל הא בורכא ל״מ למ״ד הכנה כזו ד״ת א״כ אדרבה אם ימתין יהיה יותר איסור חמור ואף אם דרבנן מ״מ אין מרויח כלום ועדיין צ״ע. ומ״ש למי שנתבשל בשבילו י״ל דשרי דבי״ד צ״ט בב״י ב׳ תירוצים א׳ דאמר לישראל לבשל דלא משמע לאינשי איסורא ב׳ ע״י עכו״ם וכאן ל״ש ב׳ תירוצים דאף דרבנן זהירי ולא ישמע ישראל וע״י עכו״ם אין מרויח דימתין כ״ש. עמ״ש אות ז׳ אי״ה: