פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיח:י

להטמינה עמ״א שבת ל״ט א׳ ומשנה שם בשביל שתצל״ה וכ״ה בטור ולרבה משום הטמנה קשה דאפילו נתבשל כ״צ נמי אסור עסי׳ רנ״ז מזה ובש״ע השמיט שתצלה ובר״מ פ״ט לא כתב להטמינה דע״ג חול נמי אסור כרבנן דרבי יוסי דאטו תולדות אור. ודברי הרא״ש דכתב לרבה אסור מבע״י מדין הטמנה אליבא דרבי יוסי הוא. וע״ג חול דאסור הוא לרב יוסף אליבא דרבי יוסי ולרבא שרי ע״ג חול דהטמנה אסור אפילו נתבשל כ״צ כבסי׳ רנ״ז כרבה וע״ז כתב המ״א דכ״ז לר׳ יוסי אבל לרבנן ע״ג חול אסור אטו תולדות אור והטמנה ל״ד אלא מגולה מכל צד וקצת הטמינה ועיקר האיסור משום שתצלה אטו תולדות אור אע״ג דרואה שהוחם בחמה גזור אבל גג הוחם באור י״ל דלא גזור כמו חמה עצמה ומ״מ יש להחמיר כנ״ל פירוש דברי הב״ח ומ״א ועדיין צ״ע. וע׳ לבוש כתב בחול משום הך גזירה וכ״ה כוונת המחבר והטמנה ל״ד כאמור. ומ״ש המ״א בשם הר״ם ור״א ז״ל פ״ט ״ה בשבת והשגת הר״א בהרמ״ך הובא בכ״מ שם דסובר כמאב״ד בשבת כבישל כ״צ הוי וי״א שאין חייב בו שוב משום בישול ועמ״מ שם ה״נ ודברי ר׳ יוחנן במנחות דלאו הלכתא הוא דכמאב״ד מבושל גמור הוי לענין שבת בין להקל ולהחמיר ועא״ר כתב דהר״א בא לשלול דברי רש״י וצ״ע דודאי כוונתו להשיג על הר״מ ז״ל יע״ש. ולדידן אין נ״מ דמשמע אף בישול דרבנן אסור בשוגג בו ביום לא לעולם. וכל שיש ספק פלוגתא אם הוי בישול או לאו בזה ספק דרבנן לקולא. ומ״ש המ״א בר״מ פ״ט ה״ו ופי״ב ה״א הקשה על המ״מ ועלח״מ שם יישב כוונת המ״מ דהר״מ סובר כל שמעביר גחלת ממש חייב שתים מבשל ומעביר ולהר״א רק מבשל והמ״א סובר די״ל בין ע״ד שתעשה גחלת ולא עד בכלל וכוונתו לרפה גוף קשה (ט״ס שריפ״ת וצ״ל שריפה) ומ״א גרס עד שנעשה גחלת וצ״ע: