פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיז:כ

מותר עמ״א לענין ציצית בשבת לקשור ב׳ קשירות אסור וחייב חטאת דעשה דציצית אין דוחה עשה ול״ת דשבת בכרת וסקילה וכ״ת יקשור ע״מ להתיר במ״ש מיד י״ל כמ״ש אח״כ בשם הכל בו אם נמלך לפעמים ומבטלו אסור אע״פ שאין דעתו להניחו שם ומיהו י״ל אסור אבל אין חייב חטאת כשדעתו שלא יניח שם לעולם ומ״מ כשאין לו בגד ללבוש בשבת כ״א ד׳ כנפות ואין בו ציצית לא נתיר לו משום כ״ה ודעתו ליטול אחר שבת מיד דבשבת יוכל ללבוש מפני כ״ה בלא ציצית כבסי׳ י״ג. ואם נפסק ציציותיו ברה״ר למ״ד דיש רה״ר עתה אסור להתירם רק ינתקם שם דמקלקל פטור אבל אסור וכ״ה דוחה ל״ת דבריהן וע׳ שי״ד ס״ט ובמ״א אות י״ד וב״י סי׳ זה דפסיקת תלוש מקלקל היתר גמור הוא צ״ע דקורע שלא ע״מ לתפור ב׳ תפירות מקלקל בתלוש ואפ״ה פטור אבל אסור. וכ״ה בר״מ ז״ל פ״י ה״י הקורע להפסידה פטור ומשמע אבל אסור וסבור הייתי לומר דוקא אגד גדיים מותר ולא משמע כן ועסי׳ תק״ט ס״ד וה״ה בשבת שרי וס״ג שלא יחתוך החוט היינו מתקנו למדה ודאי חייב חטאת בשבת ולוקה בי״ט אבל מקלקל בתלוש היתר גמור הוא והא דקורע להפסידה אסור או בקורע בגד שמפסיד כלי או אף פחות מגע״ג דלאו כלי הוא י״ל קורע כדי לתפור שתי תפירות דהוי מלאכה אלא שמקלקל פטור ואסור משא״כ קורע חוט א׳ לשתים היתר גמור הוא ולפ״ז בהולך ברה״ר ויש בו ציצית פסולים יכול לנתקן וצ״ע. הביא דברי הר״מ ז״ל פ״י מה״ש ה״ח הפותל חייב משום קושר הן מן החלף והוצים דלא כראב״ד הביאו המ״מ שם ה״ג דשל גמי ל״ש קשר קיימא אלא כל החבלים שייך בהו קשר. ע׳ סי׳ ש״ג אות ך׳ הקולע נימין חייב משום אורג להרמב״ם היינו נימין דקין דרך אריגה הוא משא״כ חבלים חוטים גסים ועבים אין אורג רק חייב משום קושר וצ״ע. ולענין ציצית פסולים לנתקן י״ל דהוי ע״מ לתקן ואסור ומתקן מנא הוא :