פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:כג

ואפילו עמ״א הנה ג׳ חלוקות ממיתי״ן ודאי יש סכנה בהראותן בלבד אף בבורחין נראה כן מהר״מ ז״ל (מדכתב שם במזיקין יושבין או בורחין לומר ברישא בורחין שרי) וספק ממיתין ברצין יש ספק פ״נ דוחה שבת אף להר״מ משאצ״ל מ״ה כו׳ ובאין ממיתין כלל רק מזיקין משמע דאסור אף ברצין להר״מ עכ״מ שם אבל המחבר התחיל ממיתין ודאי וכתב ושאר כו׳ מקו״ם שאי״ן ממיתין כו׳ משמע שודאי אין ממיתין ולא כתב שהרמב״ם חילק (כבס״ח) ש״מ דהדר ביה ממ״ש הכ״מ וסובר ברצין אחריו במזיקין יש סכנה מפני הפחד כו׳ אבל במתכוין להרוג שמתור הר״מ ז״ל באין ממיתין כלל ודאי צריך טעם דנהי דנראה מדבריו ממ״ש ואם דרכן לפי תומו והרגן מותר היינו מתכוין כמ״ש המ״מ שם (יש ט״ס בדפוס יעסניץ שרש״י וצ״ל שרבינו) היינו בספק ממיתין י״ל באין רצין דרבנן אסור לא מ״ה מפני סכנת הפחד משא״כ באין ממיתין כלל וכדכתיבנא וזהו כוונת המ״א ובמ״ש המחבר כגון נחש ועקרב כו׳ הוספה הוא שאינו לא בטור ור״מ וכאמור ושממית לדידן דורסין לפי תומו כר״ש אבל להרוג בידים אסור אף לדידן וכ״ש להר״מ ז״ל. ופרעוש דעוקצו אסור להורגו דיכול להשליכו מעליו: