פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:כ

מותר עמ״א. במ״מ פי״א משבת הא״ב במ״ש תולעים מפירות וכן הכניס משמע דדמיא לגמרי אבל הלח״מ שם כתב דחלוקין המה מדחלקן הר״מ (ז״ל בתרי כבי דכינים מותר ותולעים מפירות פטור אבל אסור. ומ״ש הגדלים במחובר צ״ע דמה בכך דאסור לאכול מ״מ לאו בריה הוי ויניקתו מעיפוש הפרי מידי דהוי אפירשן מבשר דאסור לאכול בי״ד סי׳ פ״ד ומשמע דהוי מ״ה ודוחק לומר במחובר יש לו הווייתן מעפר וצ״ע כעת. ומיהו מוקצין הוי בשבת אם מאוס לאוכלו. ועי״ד פ״ד פירות תלושין בפירשו מ״ה אסור אבל מבשר ודגים למאן דאוסר י״א דרבנן יע״ש. ותולעים הנמצאים בבהמה בין עור לבשר דאסירי משום אמ״ה משמע דאסור להורגן בשבת יע״ש וא״כ להר״מ ז״ל דפסק אף בשר שחוטה תולעים ממנו אסורים משום אמ״ה ואיך התיר כאן תולעים מבשר להרוג בשבת ואפשר מדרבנן ומש״ה כתב כאן פטור ואסור. ומיהו הגדילים בחיי הבהמה בין עור לבשר משמע באיסורייהו קיימי מ״ה ואסור ליתן לב״נ וההורגן בשבת חייב דחשיב חיות דידהו והוי אמ״ה וה״ה לענין שבת: