פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:ב

שהם עמ״א דניצודים בו קאי אביבר ואבית דלא כל הביברין והבתים שוין וכמ״ש הר״מ ז״ל בפ״י מה״ש ה״ך כל שא״י בשחייה א׳ חיה ועוף פטור. והראה לתצ״ז אות ט׳ לאפוקי ממ״ב שאמר בעוף כל שמקורה אפילו רחב הרבה ל״ש צידה דאינו מדכתב המחבר בי״ת וביבר ולאיזה צורך הזכיר בית לימא ביבר לחוד ניצודים לאפוקי אין מקורה ש״מ ביבר דומיא דבית מקורה וסתום חלונות ואפ״ה ניצודים לאפוקי רחב אף בית כל שא״י בחד שחייה לאו צידה הוא אף בעופות. והנה הר״מ ז״ל שם הי״ט עוף למגדול וצבי לבית גינה וחצר חייב צפור לבית ונע״ל בפניו פטור נקיט ברישא עוף אווזין ג״כ למגדל דוקא הא בית דומיא דגינה חלונות פתוחים פטור ומש״ה השמיט ביבר דיש מקורה וצפי״ר בעלי פטפוט (רמב״ןפם׳ מצורע) קטן דרור לבית ונע״ל וסתום פטור. ועמ״א תצ״ז ט׳. ושם הביא ראיה מהך דמבואר כן וכדכתיבנא ובשו״ת משאת בנימין סי׳ ח׳ מבואר בעוף חילוק בין מקורה לאין מקורה הא בין גדול לקטן אין חילוק דדרך העוף לאו צידתו בכך ומה חילוק בין גדול לקטן ואין חילוק בין מקורה כו׳ ויש הוכחה לדבריו משבת ק״ו ב׳ וביצה כ״ד א׳ השתא דאתית להכי ולא אמר אל״א דתרוייהו משנה וברייתא מקורה ועופות קטן וגדול ש״מ דעוף אין חילוק רק מקורה וכתירוצא קמא וכן מוכח בר״ן ביצה שם כתב דעופות מקורה וא״י בחד שחייה יע״ש. ומ״ש והרמב״ם כתב בחד שחייה שם פרק עשירי מה״ש ה״ך וכוונתו דעוף נמי אם א״י בחד שחייה אף מקורה אין ניצוד הוי. השולה דג כו׳ שם: