פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטו:ג

אסור עמ״א מ״ש בזה ועט״ז אות א״ב. ובד״מ שלנו עם הטורים ובדפוס פיירדא כתב ב׳ תיבות כדרך מהר״ם דהיינו ששייר טפח כו׳ ותוס׳ מחיצה שרי (אף להתיר ועט״ז א׳) או אפשר בגמ׳ לעשות מחיצה בעי״ט לגמרי והביא דברי הר״מ ז״ל פ״ד ה״ד מי״ט אין מכבין נר מפני תשמיש אלא כופה כלי או מחיצה או לבית אחר ומדאפכינהו כי בגמ׳ ביצה כ״א א׳ בית אחר מחיצה או כלי כי כלי באחרונה יסע דהני לפעמים אין לו ש״מ דר״ל כמו כלי דשרי בי״ט עצמו ה״ה מחיצה בי״ט עצמו ובהגהות אות ד׳ מחיצה או כלי כו׳ היא היא ש״מ דבי״ט עצמו שרינן לכתחלה לא לומר שעושה מעי״ט ומשייר וכ״מ ברש״י שם סדין ואי מעי״ט מאי איריא סדין מחיצה גמורה נמי ע״כ העלה דוקא שהמחיצה רשות בפ״ע אסור הא כל לכיסוי שרי אף להתיר דאף בלא רשות בפ״ע די ולי העני יש לי להתבונן בדברי האדון ז״ל א׳ מ״ש וכ״מ ברש״י הא רש״י סובר מחיצה להתיר שרי כדמוכח בעירובין צ״ד סוכה י״ו כמו שיראה הרואה בתוס׳ עירובין מ״ד א׳ ד״ה פקק ובר״ן שבת קכ״ו עט״ז מ״ש בא״ב גם הר״מ ז״ל לא נמצא בביאור אם סובר כר״ת עב״י ופכ״ב מה״ש הכ״ז טלית פרוסה על העמודים יע״ש וערסי׳ כאן במ״א על ע״ש עמ״מ שם הכ״ט ופ״ד סוכה הי״ו י״ל הכשר ד״ת גרע טפי. ומ״ש שיקשור דכל מחיצה דבא לעשות רשות בפ״ע צריך שתהא עומדת ברוח מצויה כבסי׳ תר״ל ס״י וי״ד שמ״א ס״א לענין מת בבית יע״ש וע׳ אות א׳ משמע אהל קבוע אסור וי״ל. ומ״ש מידי דהוי אכיסוי בעלמא קשה דבכיסוי ספרים צריך כלי תוך כלי ובמחיצה כה״ג להתיר אסור ובחידושינו ביצה כ״ב כתבנו שי״ל מ״ש וז״ל הרמב״ם לשלול תי׳ הט״ז בתקי״ד ב׳ דהר״מ פסק כרבנן דר״י לגמרי כמ״ש המ״מ יע״ש ואפ״ה התיר מחיצה בי״ט יע״ש. ומ״ש שאם מחיצה בולטת טפח מהצד מותר לתלות כו׳ אף להתיר שרי ועמ״ש בט״ז א׳ ב׳ מזה ומ״ש מהצד הנה בב״י מבי׳ מדמהר״מ הניחה על המוט משמע כה״ג נמי שרי ואלו הוא ז״ל קאמר מהצד רוחב טפח ועתו״ש אות ו״ז כל שאין גובה במחיצה י״ט לאו מחיצה הוא יע״ש והנה היתר המחיצה שיהא רשות אחרת י״ל דצריך גבוה י״ט ורחב ד׳ טפחים עכ״פ כמו רה״י כה״ג עסי׳ שמ״ה ס״ב וא״כ מהצד נמי ואפ״ה הוי מוסיף מחיצה היה על המוט כה״ג. עסי׳ תק״ב במ״א אות ט׳ האריך בענין לבוד אי אמרינן להחמיר ואי אמרינן לבוד בכלים והעלה להחמיר לבוד בכלים וכמ״ש כאן באות ד׳ אף לקולא וצ״ע עתו״ש. ולקושי׳ ראשונה כ״מ ברש״י עתו״ש דהוכחתו דומיא דכלי יע״ש ע״ש טפח שוחק וטפח עוצב יע״ש ויפה כתב ואי״ה יבואר בפתיחה כוללת מזה:

והנה מטות שלנו שאין גבוהים י״ט לבד מרגליה אי אין נחשבין לרשות בפ״ע אם לא מה שפורסין וילון לפני המטה אם אין קושר למטה הוילון לא חשיב מחיצת רשות בפ״ע כמ״ש המ״א כאן וכיסוי בעינן כלי תוך כלי אין היתר לשמש מטתו ביש ספרים שם וכ״ש ס״ת כה״ג עסי׳ ר״מ ס״ו וסי״א וא״י על מה סמכו העולם להקל בכך. ומה אעשה שעוונותי גרמו ולא זכיתי להבין כל זה ועמ״ש אי״ה באות ד׳ עוד מזה. ומה שכתב המ״א באה״ע כו׳ ר״ל דל״ת דאסור לעשות בשבת מחיצה דהא שרי באין הספרים נראים עכ״פ כמש״ל ע״כ כתב המ״מ דמיירי באין לו כו׳ ועח״מ וב״ש אות ד״ה ה״נ מיירי באין לו כלי יע״ש. דפי הספרים בטילים לספר מצריך כת״כ חוץ מהדפין נ״ל עסי׳ ר״מ: