פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטו:א

מ״ש הע״ש עמ״א אין בידי ס׳ ע״ש ובא״ר אות ד׳ הביאו וע׳ תוס׳ שבת קכ״ה ב׳ ד״ה הכל מייתי ראיה מעירובין ק״ב הני דכרי דפלוגתא דר״א ורבנן בגג נמי דהני דכרי בגג היה פורס עליהן ומעירובין מ״ד אי דופן ג׳ מיירי התוס׳ דאף בדופן שייך אהל יע״ש. ואי״ה בט״ז א״ב יבואר בזה:

שקבוע עמ״א בשי״ג אות ז׳ ומשמע תוס׳ אהל קבוע מ״ה אסור כמו העושה אהל קבוע בתחלה היינו פורס מחצלת על ד׳ קונדסין וקושרן שם בעניבה לזמן הרבה חייב חטאת ה״ה תוס׳ אהל ויש בהוספה טפח וצ״ע:

שאלה מי שנפל סוכתו בליל י״ט א׳ אם רשאי לומר לעכו״ם להניח הסכך עליה או לאו ואם יש לחלק בין י״ט או שבת בתוך החג הנה אם מניח קנים ואין בכ״א רוחב טפח אף שיש בין קנה לקנה פחות מג״ט י״ל לבוד לקולא אמרינן לא לחומרא ומיהו י״ל בסכך שמניחין הוי אהל כי מניחין הרבה זע״ז וסמוך לזה. ואהל קבוע הוי שמונח לשמנה ימים וט׳ והוי איסור תורה ואסור ע״י עכו״ם כ״א שבות דשבות במקום מצוה ואף אם היה מקצת סכך מונח לתוס׳ אהל יש בקבוע הוי מ״ה ודוקא תוס׳ אהל עראי שרי הא קבע לא יש לספק אי זה מיקרי קבע להתחייב עליו מ״ה ובי״ט אסור לבנות בית אף שאין לו מקום לאכול מ״ה ואי״ה בה׳ י״ט וה׳ סוכה אבאר. ובשו״ת מגידות כתבנו מזה ואין העת מספיק עתה לחפש ולבאר ואי״ה יבואר: