פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיד:ח

למעלה עמ״א הנה תראה שהאדון ז״ל כיון כוונה מיוחדת בקוצר דבריו כי התוס׳ מ״ח ב׳ ד״ה וכי שסיימו במגופה אף להכניס ולהוציא ליכא חיוב חטאת משמע לכאורה כר״ה כקמ״ו דמגופה אף מהצד שרי כמ״ש בט״ז ה״ו לכן פי׳ דאינו כן דתרתי לטיבותא בעינן לר״ה בקמ״ו מגופה למעלה דאין דרך לעשות שם פתח ואף אי עשה להכניס ולהוציא לית חיוב חטאת דאינו חיבור מש״ה לא גזרו במגופה למעלה כה״ג אבל מהצד במגופה כיון דלפיתחא מכוין אף דאי הוי להכניס ולהוציא נמי לית חיוב ד״ת גזרו אטו לול של תרנגולים כו׳ ומה״ט בחבית עצמה למעלה אף שאין דרך לפתח שם מ״מ אי הוי מכוין לפיתחא והיה מכוין להכניס יין ולהוציא דרך שם היה חייב תו גזרו עליה אף שאין דרך פתח שם ודוקא מתיז ראשה בסייף שרי כה״ג דודאי לעין יפה קמכוין ודברי התוס׳ עולים במ״ח ב׳ אף לר״ה כאמור ומה שסיים בשלימה שרי לא הבינותי דאף להתיז המגופה ממנה לגמרי שרי בשלימה כמ״ש באות ז׳ וכ״ש לעשות נקב במגופה. ומבואר באות ז׳ דבמוסתקי אפ״ה למברז אסור ומוכרח הוא דרשב״ג מיירי בהכי ומינה ר״ש נמי דאל״כ מה פריך וכן בהמחבר מוכרח הוא ובאות ח׳ חולק אט״ז ו׳ ואוסר בחבית גופא אף למעלה כהמחבר ובט״ז הקשינו דא״כ בס״א מאי איריא בשלימה אסור לנקוב במוסתקי נמי אסור יע״ש וצ״ע:

מ״ש באות ג׳ פתח להוציא או להכניס לחוד יש בונה בקרקע אין סותר למ״ש בתה״ד סי׳ ס״ה מרש״י עירובין ל״ד א׳ ד״ה ובעי ותוס׳ ד״ה בעי ואי״ה בט״ז ט׳ יבואר בזה: