פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיב:א

מקום מיוחד עמ״א רש״י ור״ן שבת פ״א א׳ יע״ש וצריך להבין דבריו דחולק אהב״ח דפירש דוקא לו לבדו שאין אחרים נכנסים לשם ופירש מקום מיוחד ל״ד אלא כלומר שיש לו מיוחד בקביעות לילך שם אף שאחרים ג״כ נכנסים שם שרי דא״נ יקחו אחרים לא הוי טלטול שלא לצורך ומשו״ה סיים ואם אין לי מקום קבוע לא מקום מיוחד לומר שאין לו מיוחד ולא הולך פעם במקום אחר דאף דקבוע הוא לבית הכסא שמא אחרים יקחו אבן אחר נמצא הוי טלטול שלא לצורך ואח״כ השמיט מלת ל״ו וכ׳ מזה שדקדק וכ׳ ואם אין מקום קבוע משמע דתליא אם הוא בית הכסא קבוע לפנות שם שרי כמלא היד ואם אין קבוע כו׳ ובגי׳ ל״ו מקום קבוע משמע כל שהוא אין לו קביעות אף שאחרים ילכו שם אסור שמא יקחו אבן אחר נמצא הטלטול שלא לצורך גם למה לא כתבו הט״ז ברישא אם יש ל״ו מקום קבוע כמו בסיפא וכמ״ש בגמ׳ אם יש מקום קבוע לבית הכסא ונהי שהוסיפו מלת ל״ו לומר אף שקבוע אם הוא אין הולך שם בקביעות אסור כמלא היד מ״מ למה שינוי מיוחד ובפסקי הרא״ש כתוב לאמר באמת אם יש לו מקום קבוע בשדה כו׳ ואם אין לו מקום קבוע זה יורה כמ״א. ומ״ש אם יש לו סמוך לביתו ואין אתר נכנס לשם אפילו אבן אחד כהכרע קטנה אסור דה״ל להזמינם מאתמול כ״מ בגמ׳ שבת פ״א ב׳ ותוס׳ ד״ה מהו ודוקא בשדה רחוק מביתו אף שאין אחר נכנס לשם לא אטרחוהו רבנן להכינם מאתמול הא סמוך לביתו ואין אחד נכנס לשם צריך להזמינם מאתמול. ואפשר לפרש דברי הטור במ״ש יש לו מקום מיוחד לבדו היינו מקום מיוחד על הגג לבד״ו שאין הולך במקום אחר אבל אחרים הולכים שם מש״ה א״צ להזמינם ולשיטתיה מקום מיוחד שהולך שם תמיד לא מיוחד לו לבדו והמחבר כתב טירחא כפירש״י א״י למה שביק פי׳ התוס׳ שבחר בו הטור. ועיין לבוש מ״ש כ״ה דוחה לאו דהותעלמת וה״ה טלטול דרבנן הם דברי רש״י שבת פ״א ב׳ וצ״ע מה שייכות זה לזה ובט״ז כתבנו מזה. ומ״ש אין מסיק אדעתיה פי׳ הא״ר בו דלא כפירש״י יע״ש ואין להאריך: