פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיא:ח

אלא עמ״א הם דברי הר״ן ז״ל ותוס׳ פ׳ המצניע צ״ד א׳ ד״ה גדול כ״ה בשם ר״ת יע״ש. ובאות ג׳ ביארנו להרמב״ם דמשאצ״ל ד״ת ע״כ בדליקה בס״א דלא התירו הוצאה דחמור הוא מטלטול ולהמחבר בשל״ד דמשאצ״ל דרבנן אין הכרע ואמנם לרש״י והטור משמע טלטול חמור מהוצאה או דיש סמך למוקצה מן התורה או הואיל דאפשר עפ״י הרוב ע״י כא״ת הלכך היכא דליכא כא״ת לא התירו כלל הטלטול ואף הסריח בבית וא״א ע״י כ׳ ב״א כבסעיף ו׳ יע״ש אפ״ה לא התירו לטלטל וכ״נ מהטור ומרש״י המצניע צ״ד ב׳ בחמה ע״י כא״ת דוקא וז״ש שרי להרמב״ם דאף א״ת דהרמב״ם אין סובר כרמב״ן בתורת האדם כ״א דבעי כא״ת כל שיש ואף דפוגם בהוצאה חד פגם הוא מה לי הוצאת המת ונוסף קצת הוצאת ככר כו׳ ומתקנינן הטלטול לגמרי וכמ״ש הב״י ז״ל דהא דסתם פכ״ו מה״ש הכ״ג כדרכו להעתיק הגמ׳ מ״מ סובר אם אין כא״ת מטלטלין להדיא בהסריח כבר דהוא סובר ודאי הוצאה חמור מטלטול ולומר הואיל עפ״י הרוב אפשר לתקן כו׳ לא הוי שתיק מלפרושי אבל להטור בלית כא״ת אסור אף בהסריח כבר כאמור הואיל וע״פ הרוב אפשר לתקן או דאיסור טלטול חמור לדידהו שיש סמך מ״ה ע׳ אות א׳. והאי תינוק חוא קטן ממש שיש בו איסור הוצאה הא גדול קצת ודאי אף רמב״ן בתה״א מודה דתינוק עדיף דאין פוגם בהוצאה כלל ומתקן הטלטול ע׳ אות י׳: