פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיא:כא

ומקצת עמ״א פכ״ה מה״ש הט״ו ובשבת דף נ׳ ב׳ בתוס׳ ד״ה מקצת גי׳ רש״י מקצת עליו מגולים וגי׳ הערוך מקצת אמהות מגולים ולכאורה נתכוין המ״א לגי׳ הערוך. ובכלאים פ״ט מ״ט הטומן כו׳ אם מקצת עליו מגולים כל עצמו לשבת איתמר הא כולו מכוסה אסור אף לר״א בן תדאי דטלטול מהצד לצורך דבר המותר שרי כאן אסור דנראה כעוקר וחופר בעפר ולא חשו לקושיית התוס׳ לשם דילמא לשמואל כרבנן דר״א בן תדאי או דקושיית הגמ׳ משום גומא כמ״ש התוס׳ דף מ״ד א׳ יע״ש משא״כ לגי׳ הערוך מקצת אמהות מגולים ועיקר משום כלאים נקיט לה י״ל בשבת אפי׳ עלין מכוסים שרי א״נ משום שבת נמי כשכל אמהות מכוסים ועליו מגילים אסור דמיחזי דרך זריעה עיין מ״ש בכלאים בשם הערוך ונראה כעוקר דבר מגדולו הא עלים מכוסים אדרבה שרי בשבת. ובא״ר למ״ד הקשה דא״כ מה פריך לשמואל וי״ל דכולו מכוסה שרי טפי כמ״ש כאן. או יאמר קושיית התוס׳ דילמא ר״א בן תדאי היא י״ל בב׳ פנים או דלר״א בן תדאי אפילו כולו מכוסה שרי דלא כפסק המ״מ והמחבר. אמנם לגי׳ הערוך בהכרח מתני׳ רבנן דלר״א בן תדאי לשבת א״צ מקצת אמהות מגולין כל שעליו מגולין סגי דוקא כלאים שייך בזורע כלאים לא לענין שבת כמו חטים שזרען בקרקע. אלא כרבנן דבן תדאי ומקצת אמהות מגולין הוי כפוגלא ממעלה למטה שרי הא מקצת עלין מגולין הוי כפוגלא ממטה למעלה ואסור כקושיית התוס׳ עירובין ע״ז ב׳ ולא ס״ל כתי׳ התוס׳ שם והמ״א נתכוין לגי׳ רש״י ובחידושינו הארכנו. וע׳ ר״מ פ״ג דכלאים ה״ו הטומן לפ״ת וצנונות לענין כלאים תלתא בעינן מקצת מגולים ואגודה דוקא מטומן ובשבת התנה ב׳ תנאים טומן ומקצת מגולים ואגודה א״צ וכ״ת לכלאים אף שהשרישו שרי ומש״ה הוצרך לאגודה כמו שיראה הרואה בר״מ ובי״ד הלכות כלאים משא״כ לשבת דוקא בלא השרישו מ״מ קשה דלפ״ת שפר״ט דאלו דרך לאוגדן כמ״ש הר״מ א״כ מ״ש טומן ומגולים קאי אכולהו ולא אגודה ויש ליישב כי הם ב׳ תנאים ולפת אגב גררא השמיענו בכלאים אגודה אף השרישו שרי יע״ש בחידושינו ועמ״ש אי״ה עוד באות כ״ב: