פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שי:ח

אפר עמ״א ש״ך צ״ל ה׳ במ״א ותצ״ח אות כ״ח דשיל״מ אסור בטילטול אפילו באלף לא בטיל במינו ואם לא הוכר בטל ברוב וי״ל דאפי׳ היה מ״ה לח בלח במינו ס׳ אטו אינו מינו וחיך אוכל יטעם משא״כ במוקצה דל״ש באפר טעם למה לא יבטל ברוב ועי״ד צ״ח:

נסתפקתי קינה או דף המוכן לתרנגולים להטיל שם ביצים והיה ביה״ש ביצי היתר ובשבת הטילו ביצים ונתערבו דכולם אסורות דשיל״מ כו׳ אי שרי לנער מי אמרי׳ דהוי בסיס לאיסור (ע׳ ש״ח נו״ן במ״א לתוס׳ בשבת נמי הוי בסיס מ״מ הואיל והוא לא הקצוה לאיסור לחוד וביה״ש היה שם היתר אף דנתערב עתה וכולה איסור מ״מ הוא לא עשאו בסיס לאיסור לחוד ע׳ ש״ט ו׳ קינה של תרנגולים) ומודינא אם נתערבה בשבת והניחם כולם במזיד או ע״י עכו״ם שם הוי בסיס משא״כ כה״ג ומהא דכתב הר״א ז״ל פכ״ו הי״ג מה״ש כנונא אגב אפר היתר ואסור (אף בלא שברי עצים ובחידושינו מ״מ הארכנו בזה) וע״כ דהיה ניכר מקודם דאל״כ כולו היתר אין ראיה דגם עתה יש מקצת אפר בצדדין דניכר מאתמול וצ״ע: