פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שח:נו

דחזי עמ״א תיקן האדון ז״ל בזה קושיית הב״ח וגם מה שלא סיים המחבר בדג תפל שאין ראוי לכלבים וגם בגמ׳ שבת קכ״ח א׳ בשר תפל לר״ת אסור לטלטלו וברייתא לקמן בשר בין תפל ומליח מותר ודג תפל אסור כי ודאי אע״ג לקמן שכ״ד ס״ז מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים היינו בנבילה דעתה עומד לכלבים וביה״ש דעתיה עליה אי מיית כו׳ וכדומה הא מה דראוי לאדם למ״ש וי״ט ולא עתה אע״ג שראוי לכלבים מוקצה הוא דלא חזי למידי וכאבן לר״ש נמי דהא אין נותן לכלבים מה שראוי לאדם וכ״כ בעל המאור בקמ״ב וחה״ר האריך שם הא דאמר טעמא דחזי לאומצא יע״ש ובר״ן וכ״נ דעת רש״י קכ״ח דג תפל אע״ג דראוי לכלבים לא דעתיה לכך ומש״ה בשר דחזי לאומצא דוקא במין דרכיך דומה לבר אווזא ושרי ובמין הקשה אמר בגמ׳ דאסור וכ״ה דעת הר״מ פכ״ו עט״ז אות ך׳ יע״ש ודג תפל חזינן דחתול אוכלה אלא כל מה דראוי לאינש לא מקצה לחיה ותפוח מסריח וכפירש״י קנ״ח ב׳ וחיה דנקיט אף שאין כלבים מצוים שם וכל ישראל בני מלכים ולדידן דוקא בכלבים מצוים ולא לחיה דאנן כל ישראל כו׳ ומיהו זה טעות במסריח ודאי ביש לו חיה מטלטלין ואי לא לא כבסעיף כ״ט והתוס׳ שכתבו שם זה בראוי לאדם כו׳. אלא דנקיט חיה י״ל כמ״ש הר״ן בקכ״ח לרי״ף תפוח מסריח ואין ראוי לכלבים כ״א לחיה אלא דא״כ היה להמחבר להזכיר זה דיש בשר סרוח דלכלבים לא חזיא ולחיה חזיא ואם יש לו שרי וי״ל דברייתא סובר אע״פ שאין מצוי והמחבר בסכ״ט פסק דמצוי בעינן והבן זה. והגירסא שם בקכ״ח א׳ כמה גירסאות א׳ בשר חי ותפל עתה״ד גירסא דילן בשר מליח ותפל וגירסת הרי״ף בשר חי ותפוח עינו עליהם ואין להאריך ובט״ז כ״ה אי״ה אבאר עוד :