פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שח:יז

שנשברה עמ״א דאף בשבת דלא כב״י שסובר כל שהכלי נשארת ומשמשת מלאכתו והשבר ממנה הוי נולד בשבת דקשה לבדות חילוקים עב״ח וי״ל דלדידיה באות ט״ו גם בנשבר הכלי לשברים נולד הוא ומותר למאן דמתיר נולד א״כ אף בכלי נשאר ונשבר קצת מינה נמי הכי הוא למ״ד נולד שרי ולמ״ד אסור אף בנשבר לשברים הטור והב״י לשיטתיה דס״ו לאו נולד הוא ע׳ אות ט״ו. וי״ל קצת. ומ״ש על הב״ח בתוס׳ שבת קכ״ד ב׳ ד״ה ורבא דחתיכת חרס בנשבר בע״ש דבשבת ה״ל נולד ורבא אית ליה מוקצה וכ״ש נולד ופי׳ הב״ח דבר״ה הוי נולד אבל בחצר לא הוי נולד ולשיטתיה כב״י דת״ק דר״י שם סובר מעין מלאכה אחרת נמי לאו נולד הוא רק ברה״ר הוי נולד ורבא אית ליה מוקצה וכ״ש נולד וא״כ ה״ה לדידן נ״מ בזה למ״ד נולד בשבת אסור ברה״ר כשנשבר בשבת אסור לטלטל אבל המ״א לשיטתיה באות ט״ו דת״ק דר״י נולד מותר הוא סובר וד״ה כפשטן לרבא כו׳ ואם כן לדידן אין נ״מ בין רה״ר או חצר למ״ד נולד שרי אף ברה״ר ומ״ד אסור אף בחצר אסור. ומה שסיים אא״כ זרק לאשפה מבע״י אין לו מובן לכאורה דההיא בנשברה מע״ש ואף בחצר ואפשר זרקו בשבת שרי אף ברה״ר ודוחק: