פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שז:יד

לזמן עמ״א אני אומר באולי אפשר האדון ז״ל כיון בכאן כוונה מיוחדת כמו שאגיד כי רש״י ותוס׳ ר״פ שואל (קמ״ח א׳) מחולקין לרש״י קולא בהלואה אי אמר ליום אחד שרי ושאלה אי אמר לזמן מרובה אסור ולתוס׳ שש ד״ה שואל משמע דאין חילוק בין זמן מרובה או מועט כ״א הלואה לא הדר בעיניה אתי למיכתב ושאלה הדר בעיניה לא אתי למיכתב אף כדי יין ושמן דלא הדר בעיניה מ״מ הואיל ולא התירו כ״א לשון שאלה זכור הוא ולא אתי למיכתב (וק״ק דהמקשה היל״ל ממשנה כדי יין למאי דס״ד ולא ידע זכור הוא) נמצא לכ״א קולא וחומרא והטור תפס ל׳ רש״י לזמן מרובה וכ״ה ברא״ש והוא מהרי״ף ז״ל וער״ן שם שבן עיקר כרש״י ועמ״מ פ׳ כ״ג מה״ש הי״ב הביא דברי הלכות שיש נ״מ כאמור ומש״ה כתב המחבר כן וממילא שאלה לזמן מרובה אסור אף לצורך מצוה סידור וספרים כי אין מתירין שבות במצוה עסי׳ ש״ו במ״א אות י״ב ולפ״ז כדי יין דנקיט במשנה משום סיפא משכון שרי הא שאין צורך שבת עכ״פ להניח משכון אסור ולתוס׳ נקיט כדי יין לרבותא אף דלא הדרא בעיניה זכור הוא ועח״מ ע״ג ושמ״א כ״כ דהלואה סתמא ל׳ יום ושאלה לאלתר ואמנם בחה״ר ר״פ שואל מבואר דבהלואה אף אמר שיחזיר לאלתר אסור דל״פ רבנן דרך המלוה שאין דוחק וממתין ל׳ יום יע״ש ואמנם בשאלה לזמן ארוך אפשר דאסור הוא ואין נזכר שם ההיפוך בזה וצ״ע על מ״ש ההיתר ולא האיסור ועתו״ש: